היום נתחיל לדון בקדושת שביעית. אני מזכיר שלא כל הפירות והירקות שקונים קדושים בקדושת שביעית. מכל מקום, באלו שיש בהם קדושה, יש כמה הלכות שצריך לשמור לגביהם.
הדין הראשון הוא הדין של הפסד פירות שביעית. הדוגמה הפשוטה היא לקיחת פרי והשחתתו באופן זה או אחר, כמו דריכה עליו או מעיכתו או שימוש בו בצורה שמפסידה אותו. לכן, בהבדלה ביין שקדוש בקדושת שביעית (שמן הסתם יהיה יותר מצוי בשנה השמינית ולא בשנה השביעית), אין למזוג אותו כך שיעלה על גדותיו ויישפך וילך לאיבוד. כמו כן, אסור לכבות את הנר ביין, או להטיף ממנו בליל הסדר.
גם קטיפת הפרי קודם שהוא ראוי לאכילה נחשבת הפסד הפרי, כיוון שלו היה נשאר על העץ היה אפשר לאוכלו ועתה הדבר בלתי אפשרי. אמנם, אין מצוה לאכול פירות שביעית כדי למנוע מהם שיירקבו.
זריקת הפרי לפח בצורה רגילה אף היא נחשבת להפסד, כיוון שהפרי מתערב עם אוכל מאוס אחר ואז הוא בעצמו נמאס. זה כולל לא רק מאכל אדם אלא גם מרכל בהמה וצמחים שנועדו לריח.