היום נעסוק בדיני קטיפת פירות בשביעית:
(1) כשקוטפים פירות יש לעשות שינוי בין בכמות ובין באיכות, כלומר: יש לקטוף רק כמות שמספיקה לכמה ימים לבני הבית, אך לא כמות גדולה שמאחסנים לאורך זמן; וכן יש לקטוף ביד או בכלי שלא רגילים להשתמש בו באופן רגיל. השינוי בכמות יותר משמעותי מהשינוי באיכות, ואם אי אפשר לשנות באיכות המלאכה ניתן להקל בכך.
(2) דיני קטיפת פירות שייכים בבעל הבית ובאנשים אחרים בשווה (אף שלפי החזון איש בעל הבית עובר איסור דאורייתא ואחרים רק עוברים איסור דרבנן).
(3) אין לקטוף פירות כל עוד הם בוסר - קודם שיגיעו לעונת המעשרות. העושה כן מפסיד את הפרי, והרי אסור לגרום לקלקול פירות שביעית כמו שנבאר בפעמים הבאות. לכתחילה עדיף לחכות אף יותר מכך - עד שהפירות יהיו ראויים לאכילה כמו שנוהגים היום, קודם שקוטפים אותם. דין זה נכון גם לגבי אוכל שנותנים לבהמה.
(4) אם הפרי נשר מעצמו קודם שהגיע לעונת המעשרות, או לחילופין אם עברו וקטפו אותו קודם זמן זה - מותר לאוכלו.
(5) איסור זה שייך רק בפירות הקדושים בקדושת שביעית. על כן, פירות שחנטו בשנה השישית יהיה מותר לקוטפם כרגיל בשנה השביעית, ואילו בשנה השמינית יהיה איסור לקטוף פירות שחנטו בשנה השביעית.