בס''ד
ראשית, אני רוצה להודות על כך שישנו צוות העוסק במלאכה זו. כל הכבוד!!! זו הפעם הראשונה שאני בכלל באתר או שואלת שאלה...
קוראים לי יהלי, אני בת 20, אני מנהלת ביקורת בבית מלון בבוקר, וסטודנטית בערב. בשנתיים האחרונות אני מתחזקת יותר ויותר,(נטילת ידיים בבוקר, ברכות השחר והתורה, תהילים כל יום של אותו היום, בשבת כל הספר, ברכות וכיצ''ב.. בשנה האחרונה זה ממש נראה וחל בי שינוי (לדעתי לטובה) שכבר ניכרר וגלוי לעין. אני באמת אבל באמת קודמת לדרך ארץ לפני התורה, אני מכבדת ואוהבת את הבריות ושום דבר לא מובן מאליו בישבילי. כשאני קמה בבוקר, יש כאלה שלא, כשיש לי יום עמוס בעבודה, יש כאלו שאין באפשרותם לעבוד כלל, כשאין לי מספיק כסף למונית, אז אני הולכת ברגל ויש כאלו שאין להם האפשרות בכלל ללכת. לכן, שום דבר איננו מובן עבורי. תמיד ידעתי והבנתי את זה אך לאחרונה אני מרגישה מאד את הצורך להודות לבורא עולם יתברך, אני מודה לו אלפי פעמים ביום על הכל, ההערצה שלי כלפי הדת וכלפי תורת האמת הקדושה בלתי ניתנת להסברה- וטוב שכך. מאידך גיסא- כשעברתי מבית ספר דתי לבית ספר חילוני כיתה י', יא', יב'- אלו היו השנים שבהם אפשר יהיה להגיד שלא הייתי "טלית שכולה תכלת" ועל החטאים שעשיתי אני מקווה שסיימתי לשלם עליהם, ואם לא, אז שבע''ה אשלם עליהם רק במצוות כי עברתי תקופה בחיים שאני חושבת שלמדתי והשכלתי ממנה.
איך שסיימתי תיכון (גיל 17) פשוט חזרתי להיות הילדה של ההורים, הלכתי ללמוד, לעבוד, צמחתי ופרחתי בעבודה, היום אני מנהלת (הכי צעירה אפילו) בארגון וברוך ה' אני מאד מודה שיש לי את כל זה... אני בכל יום מתחזקת יותר ויותר באמונה ובביטחון בבורא. ובעבודה אני מחוייבת להתלבש בקוד לבוש מחוייט(ז'קט, מכופרת, חצאית עד 3 ס''מ מעל הברך/מכנסיים מחוייטים, שיער אסוף.. ככה אני גם הולכת ללימודים. משמע, אני לא מתלבשת בפריצות.
סורי על החפירה האכיאולוגית, פשוט חשוב לי שיבינו שגדלתי בבית מסורתי, ואז בעקבות מגבלות בנסיעה עד לבית הספר הדתי(40 דק') העבירו אותי לבית ספר חילוני שקרוב לבית, התקלקלתי, ואיך שסיימתי ללמוד- פשוט כאילו התקופה הזו לא הייתה בכלל... שחכתי ממנה לגמרי.
לשאלתי, בזמן האחרון אני לא מעוניינת בכלל במכנסיים, בחנויות אני מסתכלת רק על חצאיות ועל האורך שלהן. הבעיה היחידה שאני פשוט לא מסוגלת לקחת על עצמי ללכת רק עם חצאיות, א