שאלה: מהי עמדת היהדות ביחס לגידול כלבים? הרי מצינו ביטויים שליליים רבים כגון:"הראש כלב אנכי" (שמואל ב,ג')ועוד.
כיצד עלי לנהוג כלפי כלב שנובח ומפחיד עוברים ושבים?
תשובה:משאלתך, ברור לי שנתקלת בבעיה מעשית. אולם, ברצוני להדגיש שבדברי התשובה אינני מתייחס למציאות ספיציפית בקבוצה.
1- למרות הביטויים השליליים שמצינו כלפי כלבים, מצינו גם ביטויים חיוביים. ביציאת מצרים מצינו:"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" ובגמרא דרשו חז"ל שעל זה קבלו שכר.
הכלב צוין לשבח על כך שמכיר את בעליו )הוריות יג( ועוד אמרו: "אל תדור במקום שלא נובח כלב" )פסחים קג( היינו שהכירו בחשיבותו הביטחונית.
2- במשנה )בבא קמא( נקבע:"ולא יגדל אדם את הכלבאלא אם כן היה קשור בשלשלת" ורש"י הסביר: "מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו" אם כן, כל האיסור לגדל כלב הוא כאשר הוא מבהיל את תושבי האיזור.
3- ר' יעקב בעל הטורים פסק כל זה להלכה תחת השם: "כלב רע" היינו שיש לחלק בין כלב רע לבין כלב טוב.
סיכום: אין שום איסור לגדל כלב ולפעמים יש לזה ערך ביטחוני רב. דא עקא, כאשר הכלב נובח ומפחיד עוברים ושבים יש לשקול את כל הענין ולהזהר שלא לפגוע בשלום ובשלות הציבור.