כשבעים שנה לאחר המרד הגדול ברומאים, יהודה עברה מרד נוסף.
מרד זה התנהל בראשותו של בר כוכבא המלך.
כידוע, היתה מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל, האם יש לצאת למרד או שמא יש להכנע לרומאים. בין תומכי המרד היה רבי עקיבא (שלפי הרמב"ם היה נושא כליו של בר כוכבא).
יכול להיות, שהמחלוקת הזו היתה קשורה בשאלת היותו של בר כוכבא בחזקת משיח. רבי עקיבא סבר שבר כוכבא הוא בחזקת משיח, וקרא עליו את הפסוק: " דרך כוכב מיעקב"(פסוק המדבר על המשיח), ומכאן שמו:"בר כוכבא". לעומת זאת - רבים התנגדו לגישתו של רבי עקיבא, וזאת בעקבות המרד שהיה כישלון חרוץ; ואף קראו לו: "בר כוזיבא".
למרות הכישלון של המרד, שתבע מאות אלפי קרבנות - ויש אומרים מליוני קורבנות יהודים שנהרגו או שנמכרו לעבדות. מפתיע אותנו הרמב"ם בפסיקתו דווקא לטובת רבי עקיבא.
עפ"י הרמב"ם, רבי עקיבא צדק בכך שטען שבר כוכבא הוא בחזקת משיח, שהרי אם בא אדם ולוחם את מלחמות ישראל הרי הוא בחזקת משיח - אם יצליח במלחמותיו הרי מתברר שהוא אכן מלך המשיח.
וזו לשון הרמב"ם: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחייה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה והוא היה נושא כליו של בר כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעוונות. כיוון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת… "(משנה תורה - מלכים י"א ,ג') .
כשם שהיתה אז מחלוקת לגבי בר כוכבא, נראה, שמחלוקת זו נשארה בקרב חכמי ישראל עד היום. שהרי הראב"ד מקשה בתקיפות וחולק על הרמב"ם, וזה לשונו: "והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי 'מורח ודאין'( אם דן הוא עפ"י רוח ה') או לא וכיוון דלא עביד הכי קטלוהו"(הראב"ד שם).
כלומר הראב"ד(עפ"י הגמ' בסנהדרין צ"ג:) פוסק שבר כוכבא הוא משיח שקר שהרגוהו חכמים.
המגדל עֹז קם נגד הראב"ד: "ואנו מפרשים דלא אינהו קטלינהו, כי למה יומת? מה עשה? - ולא נתברר(מיהו המשיח), כי אם ע"י ההצלחה(במלחמות) כמש"כ הרמב"ם והוא האמת".
ומוסיף הרדב"ז: "ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו, לא משמע הכי אלא הגויים הרגוהו. אי נמי אגדות חלוקת הן"(הרמב"ם וסיעתו מסתמכים על מדרש באיכה רבתי).
על כל פנים, כל המחלוקת אז והיום היתה האם בר כוזיבא היה בחזקת משיח או לא, ולא אם היה משיח ממש.
באותה תקופה, יצא עם ישראל לגלות ארוכה מאד, "ירדנו למחתרת" למשך אלפיים שנים ארוכות. וכמו אדם שיורד למחתרת, ומשם הוא חותר כל הזמן לעלות ביתר עֹז למצבו הטבעי, כך חיכינו וייחלנו לזמן בו נגיע ונעלה לביתנו בארץ הקדש.
אשרינו שזכינו לחיות בימים אלו, ויה"ר שכשם שזכינו להגיע לתקופה של משיח כך נזכה לראות יותר ויותר את יד ה' הגואלת.
בר כוזיבא או בר כוכבא (עפ''י הרמב''ם ונושאי כליו)
כידוע, היתה מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל, האם יש לצאת למרד או שמא יש להכנע לרומאים. למרות הכישלון של המרד, שתבע מאות אלפי קרבנות - ויש אומרים מליוני קורבנות יהודים שנהרגו או שנמכרו לעבדות. מפתיע אותנו הרמב"ם בפסיקתו.
