צעיר בר אוריין, בן למשפחת כוהנים שומרת מצוות, אתגר את דייני בית הדין הרבני בטבריה בבקשה מנומקת ומבוססת עם מקורות הלכתיים להתיר לו לשאת גיורת. המבקש הפנה את הבקשה להרכב דיינים האב"ד הרב חיים בזק, הרב יועזר אריאל והרב ינון בוארון.
הבקשה התבססה על שורה ארוכה של טיעונים עובדתיים והלכתיים המאפשרים לדעתו פתח להיתר. לדבריו, בשנה האחרונה הוא מתגורר עם הגיורת ולכן מצבו הוא "בדיעבד". האיש הציג שורה של מאמרים ופסקי דין המאפשרים במקרים מסוימים לאשר נישואי כהן לגיורת בדיעבד.
המבקש טען כי חברתו התגיירה בהיותה ילדה, והאיסור לכהן לשאת גיורת שנתגיירה בילדותה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא. הבחור העיד על עצמו כי הוא הראשון שחי עם אותה בחורה, ועל פי דעת רש"י במסכת יבמות אישור גיורת לכהן הוא מכך שחזקה שחיה עם אחרים ואינה בבתוליה. כמו כן הביא המבקש שורה של מאמרים הלכתיים שהכוהנים בזמן הזה הם כוהנים מסופקים בחזקה שהם כוהנים, ולא בוודאות.
לביסוס דבריו הניח המבקש על שולחן בית הדין אסופה עבת כרס של פסקי דין ומקורות מהתורה והתלמוד ועד פוסקי דורנו כמו כמו הרב עובדיה יוסף ז"ל שהתיר נישואי כהן בדיעבד למי שאביה נוכרי ואמה יהודיה.
חברי בית הדין הרבני בטבריה הרבנים בזק, אריאל ובוארון הרימו את הכפפה המאתגרת. הם זימנו את המבקש וחברתו, את שני הוריו ואת אם הגיורת לחקירה נוקבת של העובדות. לאחר מכן הם ישבו על המדוכה ושקדו על הספרות התורנית. בסופו של ההליך פרסמו פסק דין ארוך ומנומק בן 20 עמודים בו ניתחו את הסוגיה לעומק והתבססו על מאות מקורות - מהתלמוד ועד פוסקי דורנו כמו הרב עובדיה יוסף והרב אלישיב ז"ל.
לאחר המשא ומתן ההלכתי נכתב בסיכום פסק הדין, כי "1. אסור לכהן לשאת גיורת מהתורה לכל הדעות. גם לדעת רש"י גיורת בת פחות מגיל שלוש אסורה רק מדרבנן, ובמקרה זה המבקשת התגיירה בגיל 12. 2. לפי כל הפוסקים אין להסתמך על הנימוק כי הכוהנים בזמן הזה אינם מיוחסים כעילה להתיר איסור כהונה מדאורייתא. 3. המתירים בדיעבד כיוונו להימנעות בית הדין בשב ואל תעשה וגם על פי שיטת ה'שבות יעקב', שאינו כופה אותם להתגרש. בית הדין אינו מתיר לכהן לשאת גיורת מלכתחילה גם אם הם חיים יחד". לכן קבעו הדיינים כי "בית הדין אינו מוצא עילה להתיר לכהן המבקש לשאת את הגיורת".