כאשר התקשורת עוד רוחשת וגועשת בעד ונגד בקשת הרב פירר שלא תופענה זמרות במופע ההתרמה לעמותה בראשו "עזרה למרפא", הרב אברהם סתיו מתייחס לסוגיה וטוען כי "הסיפור על הרב פירר, הוא שאין כאן בעצם שום סיפור".
הרב סתיו מסביר: "כל מופע של זמר דתי הוא מופע שמדיר נשים. בכל פעם שאברהם פריד מופיע בדואט עם אמיר דדון, הוא לא יעשה את זה עם עלמה זוהר. וכשישי ריבו שר עם עומר אדם, הוא לא יצרף להופעה את חוה אלברשטיין
למעשה, גם הופעת-יחיד של זמר חילוני מול קהל דתי היא הופעה שמדירה נשים. כי במקום שבו הוא עומד עכשיו לא יכולה לעמוד שום אישה אחרת, לא איתו ולא במקומו, לא לפניו ולא אחריו. ככה זה.
כך שכל הסיפור הוא פשוט הזדמנות, טרמפ שמישהו החליט לתפוס, כדי להעלות את הנושא למודעות. טרמפ קצת מרושע, בהינתן הדמות והארגון שעל גביהם הוא נלקח, אבל הנה – זה הצליח, ואנחנו שוב מדברים על זה.
ב. האיסור על הופעה חיה של זמרת בפני גברים הוא די קונצנזוס בציבור המדקדק בהלכה. זה נכון שהוא נפרם לאחרונה בשוליים, בדומה לכיסוי הראש, אבל אצל רוב-ככל הרבנים הוא מוסכם, והמחלוקות הן בעיקר בפרטים (שירת-מקהלה; שירה מוקלטת; שירה בגיל קטן וכדו'). הוא מפורש בגמרא, נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך, ואחרי כל ההקלות והסיוגים לא נשאר הרבה לאן להזיז אותו. והאמת היא, כשחושבים על זה, הוא גם לא כזה תלוש מהמציאות, בהרבה מאד מצבים (ולפעמים הוא מרגיש קצת כן תלוש. ככה זה בהלכה, ובכל מערכת חוקים – אי אפשר להושיב בית-דין בכל מצב ולהחליט אם כן או לא). כך שהתביעה לוותר עליו היא בעצם תביעה לוותר על ההלכה כסמכות מחייבת. שזה לא חכם.
ג. לאיסור של 'קול אישה' יש השפעה חברתית הרבה יותר דרמטית מאשר שאר דיני צניעות. השאלה קולו של מי ראוי להישמע במרחב הציבורי משליכה באופן ישיר על השאלה מי הן הדמויות הדומיננטיות במרחב הזה, מי הם אלילי הזמר ששיריהם נישאים בפי כל, מי הם החזנים והמשוררים שמובילים טקסים קהילתיים, מי יכול לקחת חלק בתחרויות-זמר ולהנחות ערבי-שירה, מי ישיר אנעים זמירות בבית הכנסת ומה-נשתנה בליל הסדר.
מי שלא מבין את הבעיה שמציאות כזאת יוצרת, את הקושי והכאב שכרוכים בה, צריך לחזור על משנתו.
ד. לא לכל בעיה יש פתרון. וגם המודעות לבעיה, לא תמיד עוזרת. אבל אם רוצים להישאר נאמנים להלכה, ויחד עם זאת למזער את הקשיים שהיא יוצרת, דומני שאין מנוס משימוש במנגנונים של פיצוי:
אם הוזמן גבר לשיר, אישה תוזמן להנחות (כפי שנעשה אגב, בחכמה, באירוע של הרב פירר). אם בערב יום העצמאות חזן מסלסל את התפילה לשלום המדינה, אישה תעלה אחריו לשאת דברי-תורה.
זה לא מנגנון מושלם. הפלייה-מתקנת היא בסופו של דבר הפלייה. ובמה חטאו הגברים שקולם אינו מאפשר להם לשיר ולהתחזן וכעת ינושלו גם מן האפשרות להתמודד על תפקידים אחרים? וזה גם לא תמיד עוזר: את מי יזכרו אחרי הופעה של שלמה ארצי? את הזמר או את האישה שקראה לו לעלות לבמה? אבל נדמה לי שהוא חיוני כדי שגם בציבור שנמנע משירת-אישה, הקול שלה לפחות יישמע".
למלמדי הזכות על הרב פירר, הצטרף יועץ התקשורת ודובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו שכתב:
"הרב אלימלך פירר במפעל החסד העצום שהקים כאן, בצניעותו האין סופית ובסיוע הקריטי שלו לאורך שנים לכל אחת ואחד בארץ ובעולם- רכש מבחינתי את מלוא הזכויות (ובמחיר מלא) כדי שנכבד כולנו את הדרך והאמונה שבחר מבלי לעשות עליו סיבוב. אני בטוח שהאולם יהיה מלא כי ראוי האיש וראויים מעשיו עד מאוד".