"במדינת ישראל מתחולל היום מאבק אידאולוגי, העלול להשפיע על מהות המדינה ואפילו על יכולת שרידותה. ערכי הציונות נמצאים בעימות עם הדתיות המשיחית, והשקפות חרדיות. במקביל מתחולל הליך לא פחות כואב, העלול להביא לסופה של הזדהות מרבית יהדות ארה"ב עם מדינת ישראל".
כך אמר פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר ח"כ מטעם 'קדימה', אתמול (א') בערב עיון שהתקיים במרכז הבינתחומי הרצליה לרגל השקת ספרו של פרופ' אמנון רובינשטיין, "סיפורם של היהודים החילוניים". רייכמן מתח ביקורת על בחירתה של המנהיגות החרדית להתבדל מהחברה הישראלית, לבסס מערכת חינוך נפרדת, להימנע משירות צבאי ועוד, ואמר: "הגיע הזמן שמנהיגות החרדים תכיר ממש במדינת ישראל ותשחרר את חברי קהילתם להיות, בדרכם, חלק מבני האומה. די בהנצחת הפיצול האשכנזי-ספרדי בעם, ומניעת יחס שוויוני כלפי נשים, ודי בראיית היהדות הרפורמית בארה"ב כאויב והוצאתם מכלל ישראל באמצעות השליטה ברבנות.
(נאומו המלא של פרופ' רייכמן)
רייכמן, המזוהה עם השמאל והיה ממייסדיה של מפלגת שינוי, כיוון את חיציו לעבר הציונות הדתית. לדבריו, "הדתיים המשיחיים, שמייצג אותם ח"כ בצלאל סמוטריץ', שר בישראל, קוראים בגלוי למדינת הלכה. משמעותה של קריאה זו היא השתלטות האורתודוקסיה הקיצונית על מערכות החינוך והמשפט בישראל. קטעים שמושמעים מתוך שיעורים במכינות הצבאיות משקפים שנאה. שמעתי את הרב האחד המכנה את החילונים רשעים וקובע שאסור להתקרב אליהם. אותו רב אומר שהרעיון שאיש באמונתו יחיה – הוא משפט מטורף. רב בכיר אחר אומר שהאנשים שלא מאמינים ולא מקיימים תורה ומצוות מהווים סכין בגב האומה. יש שם הרואים בבן-גוריון גרוע מאנטיוכוס ואחרים יוצאים נגד שירות נשים בצבא. שר החינוך המכהן, הרב פרץ, מסביר שהציונות עשתה את שלה, תנועת ההשכלה והאמנציפציה הן תקלות היסטוריות, ומכאן יש להתכונן לביאת המשיח ולשם כך נדרשת חזרה בתשובה, אחרת הכל ייהרס.
בסיכום דבריו נגד הציונות הדתית הזכיר את הספר המפורסם "חמורו של משיח", הטוען כי על פי משנת הרב קוק ותלמידיו, החילוניים הם 'חמורו של משיח', ובבוא הזמן יפנו את מקומם לציבור הדתי והחרדי: "ובקיצור, לא הודיעו לנו, כשיצאנו למלחמות ישראל והקרבנו את חיינו – אנחנו, בנינו ונכדינו, כי בסך הכל נלחמנו על תקן חמורו של משיח".
רייכמן, אשר הוביל את יוזמת "חוקה לישראל" בשנות ה-90, מתח ביקורת חריפה על נוסח חוק הלאום שאישרה הכנסת: "הכרזת העצמאות היא המסמך השני בחשיבותו בתולדות העם היהודי, לאחר עשר הדיברות, ומשקפת את המסר הציוני של פלורליזם, חופש הדתות והחופש מדת, הבטחת השוויון והחתירה לצדק חברתי. ברגע האחרון, לקראת ההצבעה בכנסת, נעלמה מנוסח חוק הלאום כל התייחסות להכרזה. חוק הלאום כחוק יסוד קיבל מעמד חוקתי ואילו הכרזת העצמאות נותרה כמוצג משפטי מוזיאוני. נותרנו עם חוק יסוד שמאמץ בעיקר את החיצוניות הסמלית של המדינה ומתעלם ממהותה הערכית והמוסרית, ומונע למעשה פיקוח חוקתי שיפוטי על הפרה של עקרונות הכרזת העצמאות.
הוא הוסיף והסביר כי סמוטריץ' כיוון את חוק הלאום כך שיוביל, בסופו של דבר, למדינת הלכה: "המפלגות החרדיות התנו את תמיכתם באישור חוק יסוד הלאום במחיקת התייחסות להכרזת העצמאות. מנהיגות החרדים הסתייגה תמיד מההכרזה בעיקר משום שאינה קובעת שמשטר ישראל יהיה מבוסס על חוקי התורה והחלת מצוותיה בכל שטחי החיים. מחיקת אזכור הכרזת העצמאות מהווה נצחון אדיר של תפישת העולם החרדית משום שבכך נמחק מהמדינה צביונה החופשי הליברלי והשוויוני. יתר על כן, בנוסח הסופי של החוק נוספה הקביעה, פרי הצעתו של ח"כ סמוטריץ', שהעם היהודי זכאי להגדיר את עצמו מבחינה דתית. בכך, נפתחה דרך עתידית לנוע לקראת מדינת הלכה.
"כיום אנחנו בפתחה של מלחמת תרבות כשהמסמך המבטיח את המסר הציוני, שמכיר במהות המדינה הפלורליסטית, נוטרל למעשה. אני קורא לחוקק חוק יסוד בן משפט אחד: הכרזת העצמאות מיום ה' באייר תש"ח היא חוק יסוד. הבה נצביע רק למפלגות המתחייבות להעביר חוק יסוד זה. אם נדרוש ונרצה, נמשיך להיות בני עם חופשי בארצנו".
פרופ' אמנון רובינשטייןצילום: מרים אלסטר, פלאש 90
מחבר הספר, פרופסור אמנון רובינשטיין, חתן פרס ישראל לחקר המשפט ולשעבר שר החינוך וחבר כנסת, הוא מרצה וחוקר בכיר בבינתחומי הרצליה ומשמש כיו"ר הדירקטוריון של המוסד. ספרו החדש עוסק בזהות היהודית-חילונית המודרנית ובשאלות כמו איך אדם יכול להיות יהודי בלי אמונה דתית ובלי שמירת מצוות? במה מתבטאת יהדותו? מה קושר אותו ליהודים אחרים? בספר עוסק רובינשטיין בדמויותיהם של יהודים חילונים נודעים– אישים כמו אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, פרנץ קפקא, אלבר ממי וראשי הציונות ובעיסוק שלהם בזהותם היהודית.
"כל היהודים המפורסמים שאני מתייחס אליהם", הסביר בערב העיון, "נכנסים לקטגוריה הזו מתוקף הגדרתם את עצמם כיהודים. זאת הסיבה שקארל מארקס, למשל, אינו מופיע בספר, על אף יהדותו. מבחינתי הם יהודים, מעצם רצונם להשתייך לשבט היהודי, שתמיד היה מנודה ובעייתי. מה שמחזיק אותנו ביחד הוא השבטיות. שונאינו אומרים שבט, אנחנו אומרים עם. ניתן לחלוק על דבריי, אך המושג של יהדות פתוחה ופלורליסטית שריר וקיים".
עדינה בר שלוםצילום: Hadas Parush/Flash90
עדינה בר-שלום, אשת חינוך וכלת פרס ישראל לתרומה מיוחדת לחברה, ביקשה להציג את עמדתה כ"אישה דתית-חרדית". "אנו חיים בעולם של קצוות", אמרה, "בו מיעוט חילוני עומד על חופש מוחלט מדת ומהצד השני קהילות חרדיות המרגישות את המדרון החלקלק שקבע לנו בן גוריון בסטטוס קוו. הסטטוס קוו ניסה להסדיר את השאלות האלו אבל לא נגע במרחב הציבורי ולא במרחב האישי.
"מקור השבטיות שלנו ומה ששמר עלינו כעם במשך דורות היא התורה, שבה נכתב 'כל ישראל ערבים זה לזה'. משמעות הדבר היא כי כאשר יהודי עושה משהו טוב זכותו עומדת לכולנו. אדם שומר מצוות לא יכול לאשר חילול שבת ולי אסור לומר לאף יהודי, גם חילוני מוחלט, שמותר לו לנסוע בשבת. אבל הוא רשאי לעשות כראות עיניו. בין דעתי שלי לזאת של פרופ' רייכמן מצוי רובו הגדול של עם ישראל המבקש דרך חיים של מסורות, חגים ושבתות לאו דווקא בגלל האמונה אלא דווקא כחיבור להיסטוריה היהודית, לעם ישראל ולמסורת שלנו."