לאחר שהסוגיה עברה בין שלוש ערכאות שיפוטיות, בית המשפט העליון פסק כי החברה היזמית מי-טל הנדסה תפצה ב-40 אלף שקלים בני זוג ערבים, לאחר שסירבה למכור להם דירה בירושלים.
בני זוג, המתגוררים בכפר איעבלין שבצפון הארץ, ביקשו לקנות דירה שתתאים לבנם הנכה, והתעניינו בדירה בפרויקט מגורים חדש בשכונת פסגת זאב, שמשווקת החברה היזמית מי-טל הנדסה. בשיחה טלפונית שקיימו עם נציגת החברה, הובהר להם כי אינם יכולים לרכוש את הדירה מפני שהיא לא נמכרת לערבים.
בני הזוג הגישו תביעה לבית משפט השלום, שפסק כי החברה תפצה כל אחד מבני הזוג ב-20 אלף שקל, בגין אפלייתם. חברת מי-טל הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וטענה כי במכרז למכירת הקרקע שפרסמה רשות מקרקעי ישראל ובחוזה שנכרת עמה לאחר זכיית החברה במכרז, לא היה כל אזכור או איסור; וכי מדובר בשיווק דירות בפרויקט פרטי גרידא, ללא כל סממן ציבורי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.
מי-טל הנדסה הגישה ערעור נוסף, והגיעה לדיון בעליון. בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים, מני מזוז, ניל הנדל ואלכס שטיין, דחה את הערעור שהגישה החברה וקבע כי זו הפרה את החובה לנהוג בשוויון כלפי בני הזוג בשל היותם ערבים, ולכן חייבת לפצותם בפיצוי כספי.
בפסק הדין נקבע כי על החברה היה לקבל את חובת השוויון, מכוח המעמד המיוחד של קרקע ציבורית, וכי כללי המשפט המינהלי אוסרים על חברה קבלנית, המשווקת קרקע של המדינה, להפלות בין אזרחי ישראל במכירת דירות שבנתה על אדמות המדינה על רקע תכונותיהם האישיות או הקבוצתיות כמו לאום, דת או גזע.