בימים האחרונים הסערה שבחוץ מאיימת לפלוש אל המרחב הכי אינטימי, שקט ואישי שלנו - בית הטבילה. דווקא עכשיו, כשהרוחות סוערות, חשוב לנו להחזיר את השקט למים ולהזכיר את מה שקורה במקוואות מדי ערב: מפגש אנושי, מקודש שכולן רוצות לשמר מבלי פרימה. מי שנכנסת אל המקווה - הבלנית המגיעה למשמרת שהיא תמיד בשעות הלילה, והטובלת הנפנית אל המצווה אחרי יום ארוך - ומקווה לצאת ממנו אחרת.
אנו פונות אלייך, הטובלת שמבקשת לטבול לבד
כדי לומר לך בקול צלול:
אל תחששי.
הבחירה כיצד לטבול היא שלך בלבד.
טבילה עצמאית (ללא נוכחות בלנית בחדר הטבילה) היא אפשרית, נכונה ומכבדת - גם על פי החוק, גם על פי ההלכה. המקווה הוא המקום שלך להתחבר, ואת זכאית לעשות זאת בדרך שמתאימה ללבך ובנחת רוח מלאה.
אנו פונות כמובן גם אלייך, הבלנית המסורה כדי לומר ש
אנחנו יודעות עד כמה את מתייגעת בעבודתך החשובה ואנחנו מביאות בחשבון את תחושת המלחציים שאת עלולה להרגיש בימים אלו. בין הנחיות והצהרות שמגיעות מלמעלה לבין המציאות בשטח, את היא זו שעומדת בחזית.
אנחנו רוצות לחזק את ידייך ולהזכיר את כוחך הגדול: היכולת לשהות בבית הטבילה ולהיות עבור הטובלות, לייצר דיאלוג, להקשיב, ולפעול במאור פנים. התפקיד שלך הוא מקור של חסד, והיכולת שלך לכבד את רצונה של כל אישה - גם כשהיא מבקשת לטבול לבד - היא-היא השמירה האמיתית על כבוד התורה, על שלום הבית (וכבוד הבריות) בימינו.
המקווה הוא מרחב של נשים, לאורך הדורות, המקווה היה ונשאר מרחב נשי עטוף שבו נשים דואגות לנשים. זהו מקום של הקשבה, של ברכה ושל שותפות גורל. הדברים הטובים שצומחים במרחב הזה - העין הטובה, העזרה ההדדית והאינטימיות - הם הנכס הקהילתי הכי יקר שלנו.
האחריות היא של כולנו. נשים רוצות וזכאיות, לטבול בנחת. האחריות להמשיך ולאפשר זאת מוטלת על כולנו: נשים וגברים, טובלות ובלניות, הנהגה רבנית והקהילה כולה.
לא ניתן לאף סערה פוליטית או רבנית להפוך את זירת המקווה ל"מי מרה"". ביחד נמשיך לשמור על המים האלו צלולים ונקיים מרוח מריבה, נראה בהם תמיד השתקפות מזמינה, מלאת שלום ורוח נדיבה.
הכותבות הן הרבנית שרה סגל- כץ, נעמה פלסר, יועצת ההלכה הרבנית נחמה שולמן, יטבת פייראיזן וייל ורני חזון וייס, מנהלות קבוצת "טובלות בנחת" בפייסבוק.