רגע לפני שנכנס לתמרון בעזה, החל איתי (שם בדוי), בן 21 וחצי ולוחם ביחידה מובחרת בצה"ל, לחוש בשינוי חריג בפניו. ללא כל התראה מוקדמת, שפתיו החלו להתנפח בהדרגה, עד שנוצר עיוות משמעותי במראהו ואף קושי בדיבור.
"זה קרה בסוף המסלול המפרך שהוא עבר", מספר אביו. "לקראת המשך הפעילות והכניסה לעזה המצב רק החמיר. השפתיים הלכו והתעוותו, ואף טיפול לא עזר. חשבנו שמדובר בעקיצה, בזיהום או במחלה כלשהי, אבל אנטיביוטיקה וסטרואידים לא הועילו".
במקביל לבדיקות שערכו רופאי היחידה, יצאו הוריו למסע חיפושים אחר אבחון. יותר מ-12 רופאים ומומחים בתחומים שונים בחנו את המקרה, אך איש מהם לא הצליח לזהות את מקור הבעיה. "זה היה סבל גדול עבורו", אומר האב. "הבנו שאנחנו חייבים להגיע למומחה הנכון".
האבחון שהגיע ברגע האחרון
לאחר סדרת בדיקות, הופנתה המשפחה למומחה בכירורגיית פה ולסתות, שחשד כי מדובר בבעיה הקשורה לכלי דם והפנה אותם לד"ר איתמר תמיר, מנהל שירות המלפורמציות הווסקולריות והלימפטיות ביחידה לאנגיוגרפיה בהדסה.
לדברי ד"ר תמיר, מקור הבעיה היה מום מולד של כלי דם שלא התגלה במשך כל שנות חייו של הלוחם. "מדובר במום שהיה קיים מלידה אך לא בא לידי ביטוי. במהלך השירות הצבאי, ובעקבות מאמץ גופני משמעותי, הוא התפרץ והוביל לעיוות קשה במראה ובתפקוד", הוא מסביר.
לדבריו, הפעילות הפיזית האינטנסיבית שעבר הלוחם הייתה ככל הנראה גורם מרכזי להתפרצות המום. מעבר לפגיעה האסתטית, איתי התמודד גם עם שינוי בדיבור ועם קושי תפקודי שהשפיע על שגרת חייו.
צנתור מדויק שהחזיר את המצב לקדמותו
ד"ר תמיר החליט לבצע צנתור תחת טשטוש. במהלך ההליך בוצעה כניסה מדויקת לכלי הדם שהזינו את המום, תוך שימוש בהדמיה מתקדמת שאפשרה ניווט בזמן אמת ומנעה פגיעה ברקמות סמוכות.
לאחר איתור כלי הדם, נחסמה זרימת הדם למום באמצעות קצף ייעודי המבוסס על מולקולות Surfactants. הפעולה עצרה את אספקת הדם למום והביאה לנסיגתו.
"השיפור הופיע במהירות יחסית", מספר ד"ר תמיר. "תהליך ההחלמה ארך זמן, אך בסופו פניו חזרו למצבם הקודם והוא לא נזקק לטיפול נוסף".
כיום איתי חזר לשירות ביחידתו. "הוא רק רצה לחזור לצוות ולפעילות המבצעית", מספר אביו. "אנחנו מרגישים שהיה לנו מזל גדול להגיע לרופא שהצליח לזהות את הבעיה ולטפל בה בזמן".