בפרק החדש של הפודקאסט "למה אני כאן" מבית אתר כיפה, מארחת שירה אליצור את המאיירת והקריקטוריסטית רעות בורץ, המוכרת לכולם כ"תותי". בשיחה הן צוללות אל מאחורי הקלעים של היצירה, החל מהילדות במגזר ועד להפיכתה לאחד הקולות הבולטים והביקורתיים ברשת.
"ישבתי במסדרונות בהדסה עין כרם, מחכה להפלה, ושם הבנתי שלא ציירתי ארבע שנים"
שירה ורעות מספרות אל התהום האישית של טיפולי הפוריות, נושא ששתיהן חוו מקרוב. בורץ מספרת כי ספרה, "יבוא בקלות", נולד מתוך רגע של שבירה מוחלטת במסדרונות בית החולים. עבורה, החזרה אל הדף והעט לא הייתה רק בחירה מקצועית, אלא חבל הצלה: "הציור הוא כלי טיפולי עבורי, דרך להבין מה אני עוברת".
"אני כל כך לא מסכימה עם כל כך הרבה דברים שקורים היום במגזר, שאני לא רוצה לשייך את עצמי לשם"
רעות לא נרתעת מעיסוק בסוגיות פוליטיות וחברתיות נפיצות, גם כשהן מעוררות התנגדות בסביבתה "אמרו לי: 'שבי בשקט, אל תביעי את הדעות שלך'. היה לי מאוד ברור שגם באולפנה וגם בבית הספר אני נגד הזרם ואני מביעה את מה שאני רוצה, את מה שחשוב לי". כמי שמתגוררת בהתנחלות ומגדירה את עצמה דתייה, היא מעידה כי החלה לבטא דעות שאינן נחשבות לקונבנציונליות במגזר. "התחלתי להתעסק באופן פעיל בפוליטיקה ולהביע את הדעות שלי, שפתאום הבנתי שהן לא קונבנציונליות, לא למגזר ולא למקום שאני נמצאת בו בעולם", היא מסבירה. היא מוסיפה כי היא חוטפת אש מכל הכיוונים: "כשאני מעלה משהו שנחשב שמאלני אז מבקרים אותי מימין, כשאני מעלה משהו שכאילו הוא יותר ימני אז מבקרים אותי משמאל".
"רציתי לעשות משהו בשבילו לזכרה"
אחד האיורים המרגשים והזכורים ביותר של רעות נוצר עם פטירתה של נחמה ריבלין ז"ל, והוא אף הגיע ללשכתו של הנשיר לשעבר, רובי ריבלין. באיור מוצגות שתי הכורסאות המפורסמות של בית הנשיא, כשעל אחת מהן מונח בלון חמצן המייצג את היעדרה של נחמה. התגובה לא איחרה לבוא: "זה הגיע אליו והוא כתב לי תודה. זה נורא ריגש אותו והוא ביקש שידפיסו לו את זה וישימו את זה בלשכה".