לאביה הייתה החלטה ברורה היכן תרצה ללדת את בתה השנייה. למרות המרחק מהדרום וממקום מגוריה - דימונה - היא התעקשה להגיע להדסה עין כרם, אותו בית חולים שבו ילדה את בנה הבכור לפני שנה ושלושה חודשים. "הייתה לי פה חוויה מדהימה. הלידה הראשונה שלי הייתה ארוכה מאוד ונמשכה 36 שעות", היא סיפרה. "הצוות בהדסה היה איתי בכל רגע לאורך כל השעות, דאגו שארגיש בטוחה, התהליך היה טוב מאוד וידעתי שאני רוצה ללדת שוב רק פה".
"לא הסכמתי לעצור בשום אופן"
עם הופעת הצירים הראשונים החלו אביה ובעלה להיערך ללידה שתוכננה בבית החולים הדסה בירושלים. עם ירידת המים והתחזקות הצירים השניים יצאו מיד לדרך, כשברכב אביה מתמודדת עם כאבים עזים, תינוק בן שנה ושלושה חודשים בוכה במושב האחורי ובעל שנוהג. "דווקא הוא, שבדרך כלל נוטה ללחץ, הפגין הפעם קור רוח," היא מספרת. "הוא הרגיע את הבן שלנו, אותי, הפך את הדרך לקלה יותר".
ככל שהנסיעה נמשכה, התברר לבני הזוג שלא יספיקו להגיע ליעד. "בעלי אמר- אביה, בואי ניסע נעצור בבית חולים בדרך", היא משחזרת, "אבל לא הסכמתי לעצור בשום אופן או לשנות את התוכניות שלי. רציתי ללדת רק בהדסה". דקות לאחר מכן כבר היה ברור שהלידה מתקדמת במהירות, ולא נותרה ברירה אלא לעצור.
הדסה עין כרם, צילום: Yonatan Sindel/FLASH90
אביה עברה לרכבו של אבא שלה, שהצטרף אליהם במהלך הנסיעה, והשניים עצרו בתחנת כיבוי האש נס הרים באזור בית שמש. בתוך זמן קצר מאוד הלידה החלה, ותוך דקות ספורות בלבד היא ילדה את בתה במכונית. הלידה התנהלה במהירות יוצאת דופן, כאשר פארמדיקית מד"א צעירה בת 20 שהוזעקה למקום הייתה זו שיילדה אותה.
לאחר הלידה פונו האם והתינוקת באמבולנס להדסה עין כרם להמשך טיפול והשגחה. "למרות שבפועל לא ילדתי בהדסה הפעם, החוויה בבית החולים לאחר הלידה לא הייתה פחות טובה", אומרת אביה. "קבלת הפנים שעשו לי פה בבית החולים גרמה לי להרגיש שהכל התנהל כמתוכנן, הצוות דאג לי וגרם לי להרגיש הכי בטוחה שאפשר, בידיים הכי טובות שיש". לתינוקת קראו מיה, והמעגל נסגר בדיוק במקום שאליו התכוונה להגיע מלכתחילה, גם אם בדרך שונה לגמרי מזו שתכננה.