"על ארץ מוותרים רק בלב", שר מאיר אריאל באלבום "מודה אני" שיצא בשנת 2000, שנה אחרי שנפטר. חמש שנים אחרי שהוא שר על כך שלא יוותר "על גרגר", נאלצו תושבי גוש קטיף לעזוב את בתיהם על-פי החלטתו של ראש ממשלת ישראל דאז, אריק שרון. 20 שנים להתנתקות, לגירוש, לעקירה, חוזרים אל הקיץ הקשה והימים הכואבים של חודש אב תשס"ה, אוגוסט 2005.
-
עוד באותו נושאצילומי לוויין חושפים את ציר נצרים וכיסופים לפני ההתנתקות - ועכשיו: "חזרנו אחורה"
28/07/25 14:26
יום ראשון, 14 באוגוסט 2005, תשעה באב תשס"ה - שבוע ההתנתקות יוצא לדרך
התאריך שאליו הצרות של עם ישראל מתמגנטות, תשעה באב, חוזר גם בארץ חמדת אבות. תכניתו של מי שהיה ראש ממשלה ימני ועמד לצד מפעל ההתיישבות יוצאת לדרך, והוא הופך לאויב הימין שמסרב להאמין. בחצות כל הכניסות לגוש נסגרות והשהייה בו כבר אינה חוקית.
חייל/ת עצור, התנתקות לפניך! המחאה לא עזרה צילום: Flash90
יום שני, 15 באוגוסט 2005, י באב תשס"ה: הפינוי מתחיל רשמית
בבוקר שאחרי תשעה באב נפתח רשמית מבצע הפינוי. חיילים ושוטרים החלו בחלוקת צווי הפינוי הרשמיים לתושבים עם הדרישה לפנות את הגוש תוך 48 שעות, לפני המעבר לשלב הפינוי בכוח. התושבים התחלקו לאלה שכבר השלימו נפשית עם הפינוי ועזבו לאלה שהחזיקו בדוקטרינת "היה לא תהיה" עד הרגע האחרון. במקביל חדרו-המתינו אלפי נערים ונערות, פעילים ופעילות, לאדמת הגוש בכדי להקשות על הפינוי.
המחאה נגד ההתנתקות בכפר מימון, מהצד של השוטרים. 10,000 אנשי כוחות הביטחון אבטחו את האירוע צילום: Flash 90
"אזרחי ישראל, הגיע היום. אנחנו מתחילים את הצעד הקשה והכואב מכל: פינוי יישובינו מחבל עזה וצפון השומרון. הצעד הזה קשה לי מאוד באופן אישי. אין זה סוד שגם אני, כמו רבים אחרים, האמנתי וקיוויתי שנוכל להיאחז לעד בנצרים ובכפר דרום. אך המציאות המשתנה בארץ, באזור ובעולם חייבה אותי להערכה אחרת ולשינוי עמדות", אמר שרון בהצהרה מיוחדת ביום הקשה. "התכנית הזו טובה לישראל בכל תרחיש עתידי", קבע.
אריק שרון. התהפך צילום: פלאש 90
רשויות המדינה נערכו לפינוי ארוך, של יותר מחודש. ניתנו הערכות על גילוי אלימות, אירועים קשים, סרבנות המונית. "המחלוקת על תכנית ההתנתקות גרמה לפצעים קשים, לשנאת אחים מרה, לביטויים ולמעשים חריפים. אני מבין לליבם, לכאבם ולזעקתם של המתנגדים", אמר שרון באותה הצהרה. "אנו עולים על דרך חדשה, שיש בה גם סיכונים לא מעטים, אך יש בה גם אור של תקווה לכולנו", הוסיף.
יום שלישי, 16 באוגוסט 2005, יא' באב תשס"ה: עזיבה ממלכתית
משפחות רבות החלו להתפנות מהגוש וביישובים אחדים נעשו טקסי פרידה. לצד העזיבות השקטות, החלה תסיסה בנווה דקלים עם הכנסת המכולות לפינוי חפציהן של המשפחות שהסכימו לעזוב. המכינה הקדם-צבאית עצמונה, שנקלעה לקרב טיטאנים בין ארץ ישראל לצבא, התפנתה אחרי טקס סמלי בנוכחות אלוף פיקוד הדרום דן הראל ומפקד בה"ד 1.
דגם מוקטן של גוש קטיף במיני ישראל צילום: שרון נהמי
"גרגר לא יפריד בינינו לבין צה"ל לעולם", אמר בזירת הפינוי הרב רפי פרץ, טייס במיל' ומקים המכינה. כמה שנים לאחר מכן הוא התייחס לביקורת שהופנתה כלפיו:, כאילו רקד עם המפנים. "אף אחד מהאנשים שמבקרים אותי לא היה במקום שלי, החיילים שפינו היו תלמידים שלי שבוכים, ואני לא אירק להם בפרצוף. מזעזעת אותי הטענה כי רקדתי לפני הפריץ כאשר רקדתי עם החיילים שבאו לפנות אותי מגוש קטיף. אני בחרתי לומר למפנים: אף אחד לא מפנה אותי, אני יוצא לבד. זו הייתה הדרך שלי להתמודד עם ההתנתקות".
היישובים שפונו: דוגית, ניסנית, אלי סיני, פאת שדה, רפיח ים, שליו
יום רביעי, 17 באוגוסט 2005, יב באב תשס"ה: הפינוי בכוח
יומיים אחרי הצווים, פוקע האולטימטום ונכנסת לפעולה תכנית הפינוי בכוח. כוחות הביטחון שהגיעו לבתים נתקלו במשפחות קרועות ונערים ונערות שלא האמינו שזה קורה להם. מילים קשות הוטחו באוויר, הייתה "התנגדות פאסיבית" אבל כמעט ולא היו גילויי אלימות פיזיים. "אני לא רוצה להתערב לכם בעניינים המקצועיים, אבל עד הערב מסיימים פה, כן?", אמר רמטכ"ל ההתנתקות, דן חלוץ, לקצינים בכירים בנווה דקלים.
היישובים שפונו: מורג, בדולח, גני טל, כרם עצמונה, תל קטיפא
בחולצות כתומות, מסרבים להאמין צילום: פלאש 90
יום חמישי; 18 באוגוסט 2005, יג באב תשס"ה: דם ואש
הרעש הגדול התפרץ. אדריכלי הפינוי רצו להשלים את פינוי המעוזים הקשים עוד לפני סוף השבוע, ובמוקד עמדו כפר דרום ונווה דקלים. בכפר דרום עיקר ההתנגדות התרכזה בבית הכנסת, שם נתקלו כוחות הביטחון בכמות גדולה של בני אדם ונחישות גבוהה מזו שנתקלו בה עד כה. "שנית כפר דרום לא יפול", הונף שלט יוקד. על הגג של בית הכנסת התבצרו 250 בני אדם. השוטרים שניסו להגיע לגג חטפו שמן, חול וצבע. אחד האוטובוסים הועלה באש. לבסוף הפינוי הושלם, לא אחרי עשרות פצועים.
היישובים שפונו: נווה דקלים, כפר דרום, נצר חזני, גן אור
כפר דרום. "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" צילום: דובר צה"ל
יום שישי; 19 באוגוסט 2005, יד באב תשס"ה: הרוב פונה
ביום שישי לא הופסקו פעולות הפינוי. שלושה יישובים פונו, ואפילו נפתחה אש פלסטינית על מתבצרים בגדיד. "האלוף הראל גם שיבח את שיתוף הפעולה עם הפלסטינים, ואמר כי למעט שלושה אירועי טרור - פצמ"ר, ירי מנשק קל והפעלת מטען - לא נרשמו אירועים מאז החלה ההתנתקות", צוטט בעיתונות לא באירוניה אלוף פיקוד הדרום. בסיומו של השבוע היה אפשר להסתכל לאחור: רוב היישובים פונו.
היישובים שפונו: גדיד, שירת הים, כפר ים
מעטים מול רבים צילום: MARK NEYMAN, לעמ
יום ראשון; 21 באוגוסט תשס"ה, טז באב תשס"ה: שבוע שני, הקרב הוכרע
שבוע פינוי חדש נפתח עם שקט יחסי. שני יישובים נוספים פונו. "בבית משפחת עזרא מצאו החיילים את המשפחה בחצר, כשאחד הילדים מתנדנד בנדנדה. בתשובה לשאלה מה בכוונתם לעשות עד השעה היעודה, השיב האב ליאור: 'כמו שאתם רואים - מתנדנדים בנדנדה'", צוטט ב-ynet אחד מתושבי עצמונה. היישוב האחרון שנותר: נצרים.
היישובים שפונו: עצמונה, קטיף
נצרים. המשיכו בבניה עד הרגע האחרון צילום: /Flash90
יום שני; 22 באוגוסט 2005, יז' באב תשס"ה: גוש קטיף, סוף
המעוז האחרון, נצרים, עמד במוקד. למרות החשש, הפינוי עבר ללא אלימות או אירועים מיוחדים. אחרי תפילת מנחה, תושבי היישוב ומנהיגי הציונות הדתית, ביניהם הרב חיים דרוקמן וחנן פורת, פינו את ספרי התורה ומנורת שבעת הקנים שניצבה על גג בית הכנסת. גוש קטיף, סוף.
היישובים שפונו: נצרים
38 שנות התיישבות בגוש קטיף הגיעו לסופן
כך, באבחת החלטה של ראש ממשלה, הגיעו לסופן 38 שנות התיישבות. התושבים פוזרו, חלקם עם טענות קשות עד היום בכל הנוגע לצד הטכני של הפינוי. מאז שבעה באוקטובר משאת הנפש הכמוסה ביותר שלהם, לחזור, לובשת ופושטת צורות בהתאם להתפתחויות במלחמה. "נזכור ונחזור", אמרה-קבעה-ניבאה הסיסמא אחרי הכניעה.