"מי ייתן לי לדבר על אח שלי אחרי השבעה? ידעתי שזה לא יעניין אף אחד"

משפחתו של החלל שחר מנואב ז"ל, שנפל באסון בחאן יונס ב-24 ביוני, הייתה מעדיפה שאחיו שלמה לא יתראיין. "הם רוצים להתרכז בכאב", מסביר לי האח בן ה-26, שדווקא מעוניין לדבר על האח הקטן שאיבד. "הבאתי להם תשובה שאחריה הם ישבו בשקט ונתנו לי לדבר - אמרתי שאני רוצה שבכל פעם שמישהו יכתוב את השם של שחר בגוגל יהיה לו מה לקרוא עליו".

שלמה מנואב, מוזיקאי רגע לפני לימודיו ב"רימון", מתאמץ להיות חזק. זה לא פשוט כשאתה מאבד את אחיך הקטן, בן 21 בלבד. "התפרקתי רק ארבע פעמים מאז שנפל - כשהודיעו, כשקבעו את השעה ללוויה, כשראיתי את הארון וכששמעתי את חברים שלו מספידים אותו", הוא מספר. "זה עניין של שמרנות, לא רוצה שיראו אותי חלש. זה תורשתי - גם אחי מאוד שמר לעצמו ולא הראה את הסבל שהוא עבר במהלך השירות שלו. היו פעמים שהוא חזר עם פנים מבואסות ולא הבנתי למה, לא רציתי להיכנס לאזורים האישיים שלו".

משפחת מנואב צילום: פרטי

"שלושה חודשים לפני ששחר נפל הרגשתי שאני צריך לחזור הביתה"

התקרית בה שחר נפל התרחשה בכניסה הראשונה שלו לעזה. קצין ושישה לוחמים נהרגו מפיצוץ בנגמ"ש הנדסי לאחר שהוצמד אליו מטען חבלה. "שחר היה אדם אהוב על כל אחד", מספר האח הבכור, "סתלבטן. תמיד אהב לעזור. היה חשוב לו שכל מי שהוא הכיר ירגיש חלק, שלא יישב בצד ויהיה לבד". את הקשר ביניהם הוא מגדיר "לא הכי יציב". ומוסיף: "אבל תמיד הוא חזר. תמיד השלמנו פערים".

בשנים האחרונות שלמה מנואב גר מחוץ לבית של ההורים. שלושה חודשים לפני נפילתו של שחר הוא הרגיש דחף לא ברור לשוב לבית בו מתגורר גם אחיו, כשהוא יוצא מהצבא. "שאלתי אותו 'מה, לחזור?', והוא אמר לי שכן. לא יודע למה, פשוט הרגשתי".

התקופה הזאת קירבה ביניכם?

"עד כמה שאפשר. לא השלמנו את כל הפערים שרצינו, יש המון דברים שלא הספקתי להגיד לו. אני מאמין שגם הוא לא הספיק להגיד לי".

תחושת פספוס?

"לגמרי. זה משהו שאני מאמין שירדוף אותי כל יום, אבל מאמין שהוא יתן לי מלמעלה סימנים לשאלות שאני אשאל".

שחר מנואב ז"ל צילום: פרטי

"ידעתי שעוד יומיים זה לא יעניין אף אחד. אחרי השבעה מי ייתן לי לדבר עליו?"

מנואב צמא לדבר על אחיו - על האדם שהיה, על האח שהיה, על מה שהשאיר מאחוריו - אך לא תמיד זוכה לבמה הזאת. אחרי 657 ימים של מלחמה וכמות מחרידה של 895 חללים, נראה שההתייחסות לנופלים דעכה. "במהלך השבעה הטלפון שלי השתגע כל היום. רצו שאתראיין בכל מקום. היה לי חשוב לעשות את זה, כי ידעתי שבטלוויזיה עוד יומיים או שלושה זה כבר לא יעניין אף אחד. כשאני ארצה לדבר על שחר בתקשורת אחרי השבעה - מי ייתן לי? זה כבר עבר, כאילו לא קיים. זה מה שקורה לצערי עם כל החללים האלה".

וכשרואים את "האח הגדול" או "הזמר במסכה" משודרות ביום שאח שלך נפל, זה צובט?

"אני מבין את זה. לא צריך כל הזמן חדשות. צריך את ההפוגה הזאת, אין מה לעשות. אבל לא נותנים מספיק את הבמה להנצחה, אפילו הכי קטנה. לאו דווקא לשדר כל יום כתבה - אבל שתהיה תזכורת. לא נותנים לזה מספיק חשיבות".

סרטון שצה"ל הציג למשפחה מציג את התקרית בה שחר נהרג. שחר עצמו לא מופיע בסרטון, אך רואים בבירור את הכלי, ה"פומה", עולה באש. במקביל עורכים בצה"ל תחקיר על המקרה. "בינינו, אני לא חושב שזה יתקדם לאנשהוא, עם כל הצער. כי מאז שחר, עוד במהלך השבעה, נהרגו עוד חיילים. זאת טעות שעדיין ממשיכה לקרות. אסון הפומה קרה, והם רוצים עדיין לחזור עם הפומה לתוך שטח האש. אין פה הפקת לקחים".

שחר מנואב ז"ל במסע הכומתה צילום: פרטי

אז יש גם כעס?

"חד משמעית. כעס גדול אפילו. שלחנו מכתב למג"ד וביקשנו שיטפלו בזה, שלא ישלחו אותם עם כלים ישנים או שלפחות יהיה גיבוי כמו שצריך - שבמקרה של שחר לא היה. הוא אמר לנו 'הפומות מתפקדות יפה'. היה עדיף שלא יענה. אני מסתכל על הדבר הזה ואומר - מה, עד כדי כך כיף לכם לשחק בחיים של החיילים הצעירים? מילואימניק בחיים לא היה עולה על דבר כזה, כי הוא יודע מה קורה בצה"ל. זאת הבעיה הגדולה, הצעירים מורעלים, מכניסים אותם לתוך שטח אש והם פשוט לא יודעים איך יוצאים מזה. הם מרגישים שהם מחויבים להקריב את החיים שלהם למדינה וזה מה שקורה בפועל. הם מקריבים את החיים שלהם לחינם כי הם לא יודעים. הם צעירים, ומנצלים את זה".

כדי לסיים בנימה אופטימית, אני מבקשת משלמה שיספר לי משהו אחד שהיה רוצה שאנשים ייקחו משחר. "ללמוד מהמוטו שלו", הוא משיב. "המשפט שלו הוא 'לתת את הכל, גם בחיוך, שווה להשקיע'. הדבר הקטן הזה שקוראים לו חיוך. גם אם משהו מאוד מאוד קשוח לך - תעשה את זה בחיוך. במסע כומתה של שחר הצטרפנו אליו לקילומטר האחרון. ראיתי אותו סובל, מחזיק את האלונקה ואת התיק עם כל הכובד, ומסיים בחיוך. אני מסתכל עליו ושואל 'מאיפה כל הכוחות האלה?'. זה הכל המשפט שלו. לתת את הכל, גם בחיוך, שווה להשקיע".