עמית סגל מזהיר את השופט סולברג: זה מה יקרה כשתמונה לנשיא העליון

בטורו השבועי במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, כתב עמית סגל על בדידותו ההולכת וגוברת של השופט נעם סולברג בבית המשפט העליון – והפעם, בנימה חדה יותר מהרגיל. סגל מתאר את השופט כמי ש"שומר עם נשק" בשער יישובו בלילות, משתתף בתחרות הצ’ולנט המקומית, אך מחוץ לאולם הדיונים נמנע מלהביע עמדות – גם בימים של סערה חוקתית.

ככה זה לא יימשך

סגל פותח בתיאור של שופט שמהלך על חבל דק: מצד אחד איש עקרונות, שומר כללים, דבק במסורת השיפוטית; מצד שני, מתמודד עם מערכת שבה הוא הופך שוב ושוב לדעת מיעוט. "ככה זה לא יימשך. שלא תסכים עוד שילהקו אותך לתפקיד קול קורא במדבר", הוא כותב, ומטיח ביקורת חריפה כלפי ההתנהלות שמובילה לכך.

אחת הנקודות הבולטות בטור היא האופן שבו נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, מרכיב הרכבים שיפוטיים לפי העמדה הצפויה של השופטים – ולא לפי עיקרון ההוגנות. "היועצת המשפטית לממשלה ממציאה חוות דעת ללא תקדים ושני עמיתיך מאמצים בלי ביסוס", כותב סגל, ומוסיף: "שמונה שופטים אחרים, רובם שמרנים, לא משובצים לדיונים בעוד השיירה דוהרת כשרק רכב אחד מאותת לכיוון הנגדי".

"בכל העליון אין ולו שופט שמרני אחד"

הכתיבה של סגל אינה חוסכת גם ממבקרי סולברג מימין. הוא מביא את הביקורת החריפה של רן ברץ, שכתב עליו: "לו היה פרס עולמי לעלי תאנה, סולברג היה זוכה בו בנקל. הוא אנה פבלובה של ריקודי 'מה יפית'". גם שר המשפטים יריב לוין מצוטט כאומר ש"בכל העליון אין ולו שופט שמרני אחד".

למרות זאת, סגל מדגיש שסולברג לא שופט מתוך פחד ולא משיקולים פוליטיים. להפך – "בעולם שבו המשפט הפך זה מכבר נשק פוליטי ומכתתים עטים לחרבות, אתה מתעקש לפסוק לפי הדין ולפי ההיגיון". הוא מזכיר את פסילתו של חוק דירה שלישית בגלל ליקויים בהליך החקיקה ואת ביקורתו החריפה על פיטורי ראש רשות הסייבר רונן בר.

ובכל זאת, במוקד הטור עומדת האזהרה: כשכולם מפרים את הכללים, שמירה עליהם עלולה להפוך למלכודת. סגל רומז בעדינות – אבל גם באזהרה ברורה: "ולכן אף שזה לא אישי, אני חש צורך להזהיר אותך מהאפשרות שעמיתיך יכבדו פחות את הכללים כשיגיע זמנך להתמנות, ב־2028, לנשיא העליון. מי שרמס את חוקי היסוד על חודו של קול אחרי סיומה הרשמי של כהונתו עלול לרמוס גם את הסניוריטי בלי למצמץ", הוא כותב.

הטור נחתם באנלוגיה הלקוחה מהמקורות: סגל מזכיר את השופט בן אבקולס, שדווקא ענוותנותו והאיפוק שהפגין בזמנו – הם שתרמו לחורבן. "אסור לצעוק בספרייה, אבל אם יש שריפה – צועקים", הוא מסכם. לא ברור אם סולברג ירים את קולו, אבל נדמה שסגל כבר עשה את זה עבורו.