למעלה משנה חלפה מאז פטירתו של סמ"ר חנן דרורי ז"ל, שנפצע אנושות בלחימה בעזה. חנן נדבק בפטריה מסוכנת ברצועה, ובימים האחרונים לחייו משפחתו נאבקה כדי להביא לארץ תרופה ניסיונית של חברת פייזר.
בזכות התגייסות מרגשת של אנשים טובים הם גם הצליחו בכך, אך זה היה מעט מידי ומאוחר מדי. בכ"ח בשבט תשפ"ד, אחרי שבעה שבועות של תקווה מתמשכת לצד כאב עמוק ובסופו של מאבק ארוך וכואב, חנן נפטר.
"חנן מאוד אהב את אהוד בנאי" מספר דביר אחיו. "הלכנו יחד למספר הופעות שלו והשירים שלו היו חלק בלתי נפרד מפסקול חייו של חנן. כשהגיע השלושים לנפילתו, הזמנו את אהוד שישיר בהר הרצל. לאחר הטקס, אהוד ניגש אל המשפחה. שיתפתי אותו את התחושה שלי, שיחד עם לכתו של חנן, נפסקה מנגינת חיי, המוסיקה שהייתה לי מקום מפלט כבתה".
גן הבדידות לזכרו של חנן דרורי ז"ל
"אהוד אמר לי, שמבחינתו הנגינה והכתיבה היא אפשרות לקשר גם אחרי לכתם של האהובים שלנו. משפט זה ליווה אותי הרבה לאורך השנה האחרונה. מתוך הכאב והבדידות, ומתוך הרצון למפגש, כתבתי את השיר".
השיר, שנקרא 'גן הבדידות', מתאר מפגש בין אחים. הוא מתאר רגע של חיות, שמחה וכאב שיש במפגש. המפגש מתאפשר רק בתוך הגן הפנימי והבודד בו האח שהלך עוד ישנו.
"אהוד היקר הסכים לשיר איתי את השיר, מה שריגש אותי ואת המשפחה מאוד. באדיבותו ובאדיבות הניהול של אוסי שילוח - שילוח הפקות, הקלטנו את השיר" משתף דביר. "השיר מבטא געגוע וכאב, לצד מפגש וחיבוק" משתף דביר, "אני מאמין שיש עוד רבים שיכולים להתחבר לתחושה זאת, במיוחד בתקופה בה הגעגוע חודר בכאב לאנשים כה רבים".