שכונה תחת מצור: ההפגנות בירושלים הפכו את החיים של תושבי רחביה לסיוט

היעדר תחבורה ציבורית, רעש בלתי פוסק, חסימות ואלימות - אלו רק חלק מהקשיים של תושבי רחביה, שמתמודדים כבר שנתיים עם הפגנות מול מעון ראש הממשלה שברחוב עזה. "החיים הפכו לסיוט"

אוריה צדוק אוריה צדוק, חדשות כיפה 23/03/25 22:02 כג באדר התשפה

שכונה תחת מצור: ההפגנות בירושלים הפכו את החיים של תושבי רחביה לסיוט
הפגנה ברחוב עזה | ארכיון, צילום: Chaim Goldberg,Flash90

בעוד ההפגנות מול מעון ראש הממשלה ברחוב עזה בירושלים נמשכות כבר למעלה משנתיים, תושבי השכונה הסמוכה חווים שיבוש חמור ומתמשך של שגרת חייהם. דר' אפרת בן, אחת התושבות ופסיכולוגית חינוכית שמתגוררת בשכונה יותר מעשור, מספרת על חוויית מחנק מתמשכת: "אני לא מדברת בשם כל התושבים, אבל בשבילי - החיים הפכו לסיוט".

הפגנה | ארכיון

הפגנה | ארכיון צילום: Yossi Zamir,Flash90

"קשישים נאלצים ללכת מרחקים, והורים נושאים ילדים על הידיים"

לדבריה, מדובר לא רק ברעש הבלתי פוסק, אלא גם בחסימות כבישים החוסמות את הגישה לתחבורה ציבורית. "ברגע שחוסמים את רחוב עזה, ציר תחבורתי מרכזי, כל השכונה מנותקת. אמבולנסים לא מצליחים להגיע, קשישים נאלצים ללכת מרחקים עם סלים, והורים נושאים ילדים חולים על הידיים מרחק קילומטרים - פשוט כי אין תחבורה".

חסימות הכבישים מביאות את התושבים למצב של איחורים, וביטול פגישות, אם זה לרופא לעבודה או לטיפולים. במסגרת עבודתה כפסיכולוגית חינוכית, סיפרה אפרת כי יש לה מטופלת בסיכון לאובדנות, ובעקבות החסימות היא נאלצה לבטל לא פעם את הפגישות שלהן: "ביטלתי את הפגישה הטיפולית שלנו, כי פשוט לא יכולתי להגיע אליה".

מפגינה מבעירה אש מול מעון ראש הממשלה | ארכיון

מפגינה מבעירה אש מול מעון ראש הממשלה | ארכיון צילום: Yonatan Sindel,Flash90

התושבים פנו שוב ושוב לרשויות - לעירייה, למשטרה, לבתי המשפט ואפילו לשרה להגנת הסביבה בעקבות הרעש עד השעות המאוחרות - אך נתקלו בהתעלמות ובחוסר רגישות מוחלט למצב. על הפניות החוזרות ונשנות לראש עיריית ירושלים, משה ליאון, סיפרה אפרת כי הוא בוחר באופן מודע להתעלם מהנושא: "הוא פשוט מנתק את עצמו. הוא מאשים את כל השאר- 'לא, המשטרה לא מקשיבה לי', הוא מאשים את כל העולם, אבל הוא לא פועל, הוא לא לוחץ, הוא לא מנסה".

"הם לא קולטים שהם נמצאים בשכונת מגורים"

אפרת סיפרה על התשובה ההזויה של בית המשפט על כך שחסימות הכבישים גורמות לביטול התחבורה הציבורית לשכונה, שפוגעת בין היתר בקשישים שנאלצים ללכת מרחקים ארוכים: "המשטרה טוענת שאין להם פסיקת בית משפט שמאפשרת להגביל את ההפגנות, ובית המשפט פשוט אומר 'תלכו עוד קצת'. זה מנותק מהמציאות של תושבים בלי רכב, שסוחבים קניות וילדים באמצע ההמון".

ההפגנות החלו להיות סוערות ואלימות מאז תקופת הקורונה, אז לדבריה- "הכול יצא משליטה". היא לא פעם חוותה קללות והשפלות מצד מפגינים, במיוחד בשבתות, רק בשל חזותה הדתית. "הם לא קולטים שהם נמצאים בשכונת מגורים. לפעמים נכנסו ממש לשטח הבניין שלנו, התקרבו לסלון. זו תחושת פלישה ואלימות שקשה לתאר".

לטענתה, הרשויות בוחרות להתעלם מהמצוקה: "כל אחד זורק את האחריות על מישהו אחר. פעם שאלתי שוטר: 'מה צריך לקרות כדי שאתם תעצרו מישהו?', ואמרו: 'אם יתחילו להעביר אש', בתוך עשר דקות המפגינים התחילו להבעיר אש בתוך הכביש ואמרתי 'יאללה, לעצור אותם', 'לא, לא, זה רק פירוטכניקה, זה לא אש'".

בפעמים שהמשטרה מבצעת מעצרים, בית המשפט משחרר אותם

בפעמים הבודדות שהמשטרה כן מבצעת מעצרים, בית המשפט משחרר אותם כעבור שעות בודדות, מספרת אפרת. "היה מפגין שהשליך אש לעבר השוטר, והזנב של הסוס חטף את האש. אותו מפגין נעצר ובית המשפט שחרר אותו בתוך שעות ספורות, אז למה שאני אאשים את המשטרה?". בנוסף היא אומרת כי ההפגנות לא מוסדרות, ויכול להיות מצב שבו 20 נשים החליטו שהן יושבות על הכביש וחוסמות אותו, ובגללן אין תחבורה ציבורית לשכונה שלמה.

למרות הכול, היא מדגישה שאין לה התנגדות עקרונית להפגנה. "להביע עמדה זה לגיטימי, אבל צריך שיהיו גבולות - שעות קבועות, רעש סביר, בלי חסימת כבישים. היום, זה הפך להפקרות". בסופו של דבר, בני המשפחה נאלצו לעזוב את דירתם ברחוב עזה ולעבור לרחוב סמוך כי: "פשוט לא יכולנו יותר". תגובת עיריית ירושלים תובא כשתתקבל.

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים עושה כל שביכולתה במסגרת הסמכויות המותרות לה, על מנת לאפשר פעילות שגרתית וסדירה בכל רחבי העיר, ועושה מאמץ מרבי כדי למזער את השפעת ההפגנות על החיים בעיר. זאת, תוך כדי מאמץ לשמור ולאזן בין זכויות המחאה במדינה דמוקרטית לבין שמירה על השקט והסדר הציבורי בשכונות העיר."