מחשבות על אחריות: על רקע חזרתם הצפויה של ארבעת גופות חללינו, עיתונאי חדשות ערוץ 12 עמית סגל כתב אתמול (ד') בערוץ הטלגרם שלו בהקשר לאחריות שרובצת על כתפי הישראלים בעקבות אירועי טבח השבעה באוקטובר. בין היתר, טוען סגל, כהות העיניים שאפיינה רבים בישראל, הבדלה בין רמות אכזריות של טבח, הן שגרמו לאדישות ועיוורון לסכנה המתקרבת.
רצועת עזה | , צילום: Yonatan Sindel,Flash90
"אני חושב לאחרונה רבות על האחריות שלנו לטבח", כתב סגל, "בהקשר הזה, הביטוי שמזקק את המחשבה הקולקטיבית לפני הטבח הוא "רצח מזעזע". כשבני משפחת פוגל, בהם תינוקת בת ארבעה חודשים נרצחה בסכינים עם שני אחיה הילדים ושני הוריה באיתמר, הזדעזעו כולם".
"הביטוי "רצח מזעזע" מניח שיש רצח שאינו מזעזע"
העיתונאי הדגיש שהבדלה ביו רצח לרצח גרמה להנחלת נורמות שאותן אי אפשר היה לסבול: "אבל הביטוי "רצח מזעזע" מניח שיש רצח שאינו מזעזע. שיש רצח יותר קביל. כזה שלא מחייב לשבור את הכללים. כשמאות אזרחי ישראל נרצחו מרקטות זה לא היה "מזעזע" אלא נתפס כחלק ממהלך עניינים רגיל. אנחנו פועלים, הם יורים. לפעמים, כשהיה מדובר בדניאל טרגרמן המתוק בן ה-4.5 או בעידו אביגיל בן החמש הזדעזענו לגמרי - וחזרנו לשגרה. מבלי להוריד מילימטר מאחריות ההנהגה והצבא - אנחנו אלה שהיינו אמורים להבין עם מה אנחנו מתמודדים ולצאת לרחובות בזעם".
רכבים שרופים סמוך לשדרות, אוקטובר 23, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
"האחריות היא עלינו שהדחקנו"
סגל טען שמציאות החיים בה דבקו ישראלים רבים גרמה להרדמת השטח, רגע לפני שהטבח התפרץ לחיינו בשבעה לאוקטובר: "לאבל כהו עינינו ולא ראינו שהפער היחיד בין גורל משפחת פוגל באיתמר ורצח ילדי משפחת הרן בנהריה וטבח הילדים במעלות לבין כל היתר הוא בסך הכל ביכולת. הרקטות היו התחליף הזמני לשיסוף בסכינים, והחיילים שנפלו - תחליף זמני עד לרצח של תינוקות זכים ג׳ינג׳יים".
לבסוף סיים הפרשן הפוליטי בנקודת מבט ההיסטורית שבה צריך לראות את פני הדברים: "לולא קומץ חיילים ואזרחים גיבורים, זה היה גורלם של עוד הרבה ילדים. לולא צה"ל זה יהיה גורל כולנו. יש בעזה ולא רק בה רבים מאוד שבעיניהם אריאל וכפיר הם "אסירי הכיבוש", וטוב שנרצחו. אלה השכנים שלנו וזו תרבותם האפלה, יש שם רבים מספור שהם עם רצח שלא מפחד מדרך ארוכה. האחריות היא עלינו שהדחקנו".