ג'ון ורייצ'ל פולין פנו לנתניהו: זה מה שאתה צריך ללמוד מפרשת חיי שרה

ג׳ון ורייצ׳ל גולדברג פולין, הוריו של הירש גולדברג פולין ז"ל שנרצח בשבי החמאס והובא לקבורה בישראל, נשאו הערב, (ש'), דברים בעצרת משפחות החטופים בכיכר החטופים.

ג'ון ורייצל בנאום בכיכר החטופים צילום: אלון גלבוע

דבריו המלאים של ג׳ון:

אנחנו כאן הערב מסיבה אחת פשוטה - סיבה שאינה פוליטית. אנחנו כאן משום שעדיין נמצאים בעזה 101 חטופים וחטופות. הם אנשים אהובים…. והם צריכים לחזור הביתה. בבתי כנסת ברחבי העולם קראו היום את פרשת חיי שרה, סיפור שמציע מודל אל-זמני של מנהיגות. אלוהים נתן לאברהם שתי הבטחות: ארץ, וצאצאים רבים שיהיו בעתיד "גוי גדול" כלומר אומה גדולה.

אך בפרשה שקראנו היום, אנו פוגשים את אברהם כשהוא זקן, בא בימים, בן 137, ונתון באבל עמוק על מות אשתו האהובה, שרה. אין לו ארץ, והוא רחוק מאוד מלהיות אומה גדולה ואב לצאצאים רבים. האם אברהם מחפש תירוצים? האם הוא מאשים אחרים? האם הוא ממתין שיופיעו פתאום הצעות שיניבו לו צאצאים או ארץ? לא. לא כך נוהג אברהם. אברהם פונה מיד לעשייה נמרצת, וממוקדת מטרה.

ראשית, הוא רוכש במחיר גבוה, כי זה היה כל כך חשוב, חלקת קבר ראויה לשרה, ומיד לאחר מכן, מְמַנה את עבדו לשליח נאמן ונותן לו מנדט מלא לעשות כל מה שנחוץ כדי למצוא ולהביא אישה לבנו. אני קורא לכל מקבלי ההחלטות: היו כמו אברהם אבינו בפרשת חיי שרה.

התמקדו במשימתנו הקדושה והחשובה ביותר. החזירו את החטופים והחטופות שלנו הביתה. אל תחפשו תירוצים ואל תחפשו אשמים. אל תפנו אצבע כלפי אחרים. פשוט תעשו. היו יצירתיים, היו אמיצים, היו בני אדם. אחינו ואחיותינו לקהילת משפחות החטופים: אנחנו עדיין איתכם. אנחנו לא הולכים לשום מקום, ואנחנו נישאר אתכם עד שכל חטוף וחטופה יהיו בבית".

דבריה המלאים של רייצ׳ל:

"שמי רייצ'ל, ואני תמיד אהיה אמו של הרש גולדברג-פולין. אנחנו כאן הערב מסיבה פשוטה, סיבה שאיננה פוליטית. אנחנו כאן כי עדיין יש 101 חטופים המוחזקים בעזה. הם אהובים וצריכים לחזור הביתה.

הבוקר, בכל בית כנסת בעולם, קראו את פרשת "חיי שרה". מעניין שזה שמה של הפרשה, שכן הדבר הראשון שמתרחש בה הוא מותה של שרה. רבים מפרשנינו אומרים ששרה מתה כתוצאה מהשמועה שבנה, בנה היחיד, נלקח להיות מוקרב, והזעזוע מכך גרם למותה. אך הפרשה נקראת "חיי שרה" ולא "מות שרה", ומלמדת אותנו שחיינו יכולים להיות מוגדרים על ידי מה שבא אחרי לכתנו - הערכים שלאורם חיינו, האמנו בהם וסימלנו, ממשיכים לחיות.

בהמשך הסיפור, מסופר לנו על חייו של יצחק, בנה של שרה. המדרש מתאר את כאבו העמוק על אובדן אמו ואת הטראומה שעבר, ורק כאשר חווה תחושה של להיות נראה, נשמע ונאהב, מצא מזור והחלמה. איבדנו יקרים רבים מדי. יש הורים רבים כמונו שאיבדו את ילדיהם. אני מתפללת שכולנו נזכה להיות נראים, נשמעים ואהובים על ידי משפחותינו, קהילתנו, אומתנו, כל ישראל, ועל ידי מנהיגינו. וכמו יצחק, שנמצא נחמה.

אני מתפללת שאנחנו, המשפחות השכולות, נהיה המורשת החיה של האנשים היפים שאיבדנו. זה יקרה. מקור החיים ינחם את כולנו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ולחטופים היקרים שלנו, אם אתם יכולים לשמוע אותנו - כולנו כאן אוהבים אתכם. היו חזקים, שרדו".