את רש"ף שמעון אוחיון, לוחם אש ותיק מקריית שמונה שפועל ברחבי הצפון, אנחנו מצליחים לתפוס לאחר משמרת לילה מפרכת בעיר, כשכבר בתחילת הראיון הוא מקבל עשרות התראות על ירי נרחב מלבנון. "אנחנו מתמודדים עם סוגי נשק חדשים שלא נראו בעבר", הוא חושף לחדשות כיפה, "מהשבעה באוקטובר כולנו עושים משמרות ארוכות, מעלים את התגבורים".
אתגרים חדשים בשטח
משהו שלא היה בעבר בעיר הוא ירי של כטב"מים או טילי נ"ט", הוא משתף, "זה משנה את היחס, אחרי נפילה צריך לקבל אישור מהצבא אחרי בדיקה, אם לצאת לשטח אחרי עשר דקות או עשרים דקות, זה גם מדורש הצלבות מידע עם הממ"ז, לחצות צירים אדומים - אף פעם לא היה צירים אדומים ונקודות פיקוח, גם במלחמת לבנון השנייה".
יצא לך שעבדת תחת טילים?
"בטח. בין אם בשריפות בתוך העיר או בשטחים הפתוחים והרחבים. היו נפילות לידינו גם מ-50 ו-100 מטר, וגם היו יירוטים מעל הראש. זה דברים מפחידים", הוא אומר בחיוך. גם בהיעדר המרחב המוגן בעבודה, אוחיון לא מתרגש. "אתה שוכב על הרצפה, זה מה שיש. היינו קמים אחרי 10 דקות שזה נגמר והכול, וממשיכים לעבוד רגיל, גם כשהאדרנלין של כל הלוחמים דופק".
שריפה משתוללת ביער ביריה |, צילום: כבאות והצלה צפון
פעולות חילוץ מורכבות וסמויות
על אף שרוב תושבי העיר הם מפונים והמון פעולות הצלה הן על הרכוש, שמעון חולק סיפור הצלה מרשים במרחב הצפוני, שפרטיו הם סודיים מחמת הצנזורה. "רק אפשר להגיד שהגענו לאחר שחילצו פצועים, כל מי שנחשף קיבל טיל".
המלחמה גבתה מחיר אישי משמעון וממשפחתו שהתפנתה. "אנחנו מפוזרים מראש פינה עד באר שבע," הוא מספר. "כל אח, כל אחות, כל אחד מפוזר במקום אחר". במהלך המלחמה, ביתו של שמעון גם נפגע מרקטה. "עשרה מטרים מהבית שלי נפל טיל שגרם לנזק".
אתה מרוצה מהכניסה הקרקעית?
"בטח, כולנו רוצים לחזור לבית, כולנו מתגעגעים, אנחנו סומכים על צה"ל והממשלה, ובאמת רואים שצה"ל ערוך ומוכן לתמרון בצורה טובה ומקצועית. אנחנו מחזקים אותם".
אתה מרגיש שהתיאור "לוחמי אש" יותר הולם את העבודה שלכם?
"לגמרי. יותר מכבאים".