לקראת חג הפסח שיערך השנה בצל המלחמה ובצל החשש מהסלמה, עולות שאלות הלכתיות חריגות מבדרך כלל. אחת מהשאלות ששבות ועולות היא שאלת המפונים מצפון ומדרום שעזבו את ביתם ומתגוררים בבית אחר או בבית מלון. במענה ל"חדשות כיפה", הרב יובל שרלו משיב.
-
עוד באותו נושאמה עושים עם חמץ גמור שנאגר לשעת חירום? - ההיתר ההלכתי המיוחד
14/04/24 12:15
הרב שרלו עונה: מי שגר בבית אחר לעת עתה או במלון - זה ביתו
ראשית, נאחל לעקורים מביתם לשוב לשם במהרה, ולזכות במצוות ביעור חמץ וביטולו בדרך לכתחילה שיש לנהוג בה. יהי רצון שתהא שאלה זו חד פעמית, ויזכו כולם לשוב לביתם במהרה.
במצב הרגיל, אדם שיש לו חמץ בביתו חייב לבערו, גם אם הוא רחוק מביתו וגם אם הוא לא מתכוון להיות שם. איסור "בל ייראה ובל יימצא" נקבע לפי הבעלות. בשעת הדחק הוא יכול לבטלו, ומקור דין ביטול חמץ הוא אכן באדם שנמצא רחוק מביתו וכבר אינו יכול לבערו. לעומת זאת, מכירת חמץ אינה קיום של המצווה אלא עקיפתה. ועל כן, בדרך כלל לא מתמודדים עם החמץ על ידי מכירתו (שהיא הפקעת הבעלות עליו). בשעה הזו, כאשר אדם נמצא באונס מחוץ לביתו, ויש סכנת נפשות בהגעה לביתו, יכול אדם לסמוך על מכירת חמץ, כאשר ברור שאינו מתכוון לבוא לביתו. אין להסתכן על מנת לנקות את הבית מחמץ ולבערו.
מי שגר בבית אחר לעת עתה או במלון – זה ביתו. על מקום זה חלים כל דיני בדיקת חמץ, ביעורו וביטולו. אם אכן בודקים חמץ, מבערים אותו ומבטלים אותו – אין שום צורך למכור חמץ. יש הנוהגים לעשות זאת בכל מקרה. כמובן שאם מותירים חמץ מסיבות שונות בדירה או בחדר במלון – יש למכור את החמץ, לאחר שנעשה כל מה שאפשר כדי למנוע טעות בשימוש בחמץ בימי הפסח.