סגן ראש מועצת שומרון, דוידי בן ציון: "ביישובי השומרון רואים איך הנושא הערכי משפיע על הקהילה במצבי משבר. ברגע שיש משמעות וחשיבות לאידיאולוגיה, אז במהלך אירוע יש התנהלות טובה כדי שהקהילה תעבור את המשבר הזה. אי אפשר להכין את החירום בזמן החירום. יש תשתית טובה מלפני המלחמה ותפקידים לכל אחד בקהילה".
"זאת זכות שנפלה בחלקנו להילחם. מפקד הגדוד קיבל החלטה מוקדם בבוקר ה-7/10 וירדנו כולם כולל כולם לכפר עזה וחיסלנו מחבלים רבים. הפיקוד שלו חזר בתחושה טובה הביתה כי התחושה הייתה שניצחנו וככה אתה מגיע יותר חזק לאזרחות. אנחנו חייבים להמשיך להיות ביחד. כל יום בעזה הרסנו עשרות מבנים וזאת תחושה טובה".
"בעזה מצאנו את הספר של אדלוף היטלר ימ"ש לצד מיטת מחבל שלשמחתנו איננו איתנו יותר. זאת תזכורת משמעותית לזכור מי האויב הנאצי שנמצא מולנו. עם הביחד והאחדות נוכל לכל אויב".
מראות המפונים בים המלח ובאילת היו מאוד קשים
מנהל תחום מלגות במפעל הפיס, ארז גרניט: "החוסן הקהילתי של ניר עז הוא לא כמו שדרות וירושלים לא כמו תל אביב. ראיתי מאז ה-8/10 את המלגאים של מפעל הפיס עם המפונים במלונות ומייצרים חוסן קהילתי חדש. אי אפשר לדעת מה יהיה הנקודה הבאה שתשנה אותנו ותפתיע כמו הקורונה והמלחמה. כל המלגאים עברו שינוי והתאימו את עצמם למלחמה. זה מייצר חוסן שבנפש הקהילה יודעת שהיא ביחד".
ארז גרניט בכנס כיפה צילום: ללא
"המראות באילת ובים המלח ב-8/10 היו מאוד קשים, כולל בגדים שרופים ופציעות לא פשוטות וכאוס מוחלט. מומחית למחנות פליטים שהייתה איתנו אמרה כי אילת מחנה פליטים ואמרתי לה שהיא טועה, כי 90% מהמפונים היו בטראומה. כן היו גורמים אבל אף גורם ממשלתי לא דיבר אחד עם השני והרבה פעמים היה צריך לחבר. הדבר הכי חשוב הוא שכל גורמי קבלת ההחלטות ישבו יחד וידברו, לא משנה מה המכה שהגיעה – חובה לדעת כיצד מגיבים וככה עשינו באילת."