נילי מרגלית, אחות במקצועה, נחטפה מביתה בשבת השחורה, היישר למנהרות חמאס. בתוכנית ששודרה אמש (ה') בעובדה, סיפרה נילי איך עבודתה כאחות באה לידי שימוש אי שם בעזה, ועל הרגע הנורא שבו בישרו לירדן ביבס על משפחתו.
"בהתחלה הלחצי דם היו מאוד גבוהים, לחץ דם של חדר הלם"
עמוק במנהרות היא מצאה את עצמה עם קשישים שהיו צריכים טיפול רפואי, "ביקשו לעשות רשימה של התרופות של האנשים שנמצאים שם", היא מתארת. "וכבר אז, מההתחלה, אני התנדבתי, אמרתי: 'אנא, אנא, אנא מומרדה', כלומר – אני אחות. אמרתי: תנו לי את הדף ואת העט ואני אעשה את הרשימה".
"באיזשהו שלב הגיע מד לחץ דם, אז עשיתי מדידות" מספרת נילי, "אמרתי שאני חייבת דף ועט ובעצם תיעדתי כל אחד ובבוקר ובערב, ומה הייתה המדידה שלו. בהתחלה הלחצי דם היו מאוד גבוהים, לחץ דם של חדר הלם, השתמשתי במדידות האלה כדי להראות להם כמה זה דחוף שיגיעו התרופות".
מנהרות חמאס, צילום: דובר צה"ל, צילום מסך
היא לא נרתעה ופנתה לבכירי חמאס שעברו במנהרות בבקשה לתרופות: "אני מתריעה מראש: 'אין לי תרופות, אני חייבת תרופות', ואני מתעקשת, אני אוכלת להם את הראש, כאילו הפחדתי 'מה, אתה רוצה שהוא ימות לך עכשיו?' אני אמרתי להם הרבה פעמים שחסר לי תרופות, זה קצת עצבן את השובים שלי. הם צעקו, נתנו פחות שעות של אור, לא נתנו לנו להפעיל מאווררים, ולא להפעיל מאוורר במקום הזה, זה לא פשוט, זה קשה. הם התעצבנו עליי למה אני הולכת לבכירים ואומרת שחסר תרופות".
ירדן ביבס היה במתחם: "ירדן לא ידע. הוא רוצה לקוות שהם לא נפלו בשבי"
במתחם בו הוחזקה, היה גם ירדן ביבס, שאשתו ושני ילדיו הקטנים אריאל וכפיר התינוק נחטפו לעזה. אבל, היא מספרת ירדן לא ידע שהם נחטפו גם. "הם לקחו רק את ירדן. התקווה שלנו הייתה שלא לקחו את שירי והילדים כי הם לקחו כבר את ירדן - אז מי ייקח ילד בן 10 חודשים?", אומרת נילי בנימה מרירה. "את התמונה של שירי לא ראינו, לא ידענו, לא היה לנו מושג", היא משתפת. "ירדן לא ידע. הוא רוצה לקוות שהם לא נפלו בשבי, והוא חושב עליהם המון".
משפחת ביבס, צילום: ללא
ביום בו הודיעו לנילי שהיא עתידה להשתחרר, הודיעו גם לירדן על משפחתו. כזכור, על פי טענת חמאס שירי והילדים נרצחו בעזה, בעוד שבישראל טוענים כי הדיווח לא מאומת. נילי מספרת על השמחה מהשחרור שהתפוגגה לתוך הרגע הנורא של הבשורה: "בהתחלה הם התעקשו שאני ויורם נגיד לו. לא הסכמתי ואמרתי ליורם 'אתה לא אומר דבר כזה, הוא רוצה להגיד לו דבר נורא כזה - שיסתכל לו בעיניים ויגיד לו בעצמו'. הוא יודע בעברית ולא הסכים להגיד לו בעברית, הוא אמר לו בערבית ויורם תרגם".
היא שיחזרה את הרגע וסיפרה כי היא בכתה ורעדה בצד: "הם אומרים לו מה להגיד, הם אומרים לו שנתניהו לא מוכן לשחרר את הגופות". רגע לאחר מכן היא נלקחה משם "אני נותנת לירדן חיבוק והם מושכים אותי משם".