השנים בישראל רק הולכות ונהיות מעייפות יותר. אם פעם חשבנו שהאירוע הדרמטי ביותר של המאה הנוכחית היה וירוס מסתורי שהתחיל בגלל עטלף סיני, העולם לימד אותנו שתמיד יהיו הפתעות. זן האומיקרון בחורף האחרון היה אקורד הסיום של מגיפת הקורונה במימדיה הדרמטיים, לפחות לעת עתה. ומאז התחלנו לחיות בין גל לגל. גל טרור קטלני ברחובות של ערי ישראל, גל התייקרויות במשק, גל שביתות, גל מלחמות עולמיות, ועוד ועוד. ליקטנו עבורכם את האירועים המשמעותיים ביותר בשנה החולפת, מתוך תפילה וגם תקווה כי בשנה הבאה עלינו לטובה נדע גלים, וגם ימים, טובים יותר.
השביתה במערכת החינוך: רק תעוזה ואומץ יפתרו את הבעיה
צילום: Nati Shohat / Flash 90.
שום דבר לא ימנע את השביתה הבאה בראשון בספטמבר 2023. גם לא ההסכם החתום עם האוצר.
אם היה מי שחשב ששדרוג בשכר ימנע מהמורים לשבות בשנה הבאה הוא כנראה טועה. זו לא שאלה של מי צודק, אלא שאלה של איך אנחנו רוצים לראות את מערכת החינוך שלנו בעוד עשור.
לפני שלוש שנים, כשחיפשתי בית ספר יסודי לבני בכורי, יצאתי למסע מפרך במערכת החינוך הירושלמית, מערכת שכנראה טובה בהרבה מהמתרחש במקומות אחרים. לא היו לי הרבה דרישות, רק דרישה אחת בסיסית - שבית הספר יהיה שונה מזה שאני למדתי בו לפני שלושים שנה. שלא אפגוש עוד מסדרון ארוך שבצדדיו כיתות בהם לומדים תלמידים כשהם יושבים בזוגות בשולחנות בכסאות ברזל חורקים. כששאלתי את אחד המנהלים מה השתנה בבית הספר בעשורים האחרונים, הוא אמר בגאווה שיש לוח מחיק וברקו בכיתות. וואו - מדהים.
אם תחשבו על זה, תגלו שכל דבר חוץ ממערכת החינוך התקדם פלאים בעשורים האחרונים- מתור טלפוני בקופת חולים ועד לטלפונים ניידים ורכבת קלה - רק בתחום אחד נדמה שהשינוי קוסמטי בלבד.
אז, עם כל הכבוד למורים, לא אלף שקל במשכורת, וגם לא לוח מחיק יעזור לטפל בפתע פתוח שכבר הזדהם. הדבר הראשון שמערכת החינוך צריכה זה חזון, רצון להצליח ולייצר פה את מערכת החינוך הכי טובה בעולם. כל עוד מערכת החינוך תהיה העתק הדבק של עצמה, היא תישאר בינונית ולא מוערכת.
אף אחד לא אוהב לקשר עצמו לארגון יבש, אפור ומנומנם, לא העובדים וגם לא הצרכנים. הפתרון היחיד לבעיית המורים בישראל הוא תעוזה, חזון ושאיפה להביא לישראל את החינוך הכי טוב בעולם. כשהמורים ירגישו ראויים, ההורים יראו בהם קדושי עליון, ושאלת השכר תפסיק להיות חזות הכל.
(בעז נכטשטרן)
פרס ישראל לאביהו מדינה: המוזיקה המזרחית זכתה בכבוד הראוי לה
אביהו מדינה מקבל את הפרס צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90
אחרי שנים בהן השמיעו לאוזן הישראלית רק גוון אחד, אט אט נפתחו גם השערים הרשמיים לקולות נוספים. שיאו של התהליך התרחש במוצאי יום העצמאות האחרון, ה-74 למדינה, בו זכה אביהו מדינה בפרס ישראל לזמר עברי. מדינה הוא המייצג האולטימטיבי למוזיקה המזרחית, עם שירים שנכנסו לכל מקום בהם נתנו להם להיכנס ולחנים שנכנסו עמוק אל זרם החיים היהודי והישראלי.
אחת היצירות האייקוניות ביותר של מדינה והוא הלחן הנפוץ לשבחי ירושלים, אותו הוא יצר לבקשתו של פייטן שהשתתף בפסטיבל פיוט בירושלים. בסופו של הפייטן לא חזר למדינה, עד שאחרי עשור דקלון מצא אותו מאובק בתחתית מגירה בזמן שמדינה ישן שנת צהריים בביתו. "ג' באין בהיסח הדעת; אלו הן: משיח, מציאה ועקרב".
(אביחי ישראל)
האומיקרון שינה את הכללים: כך חזרנו לחורף 2020
בדיקת קורונה צילום: Yonatan Sindel/Flash90
ממשלת בנט-לפיד התגאתה בכך שאת הגל הרביעי של הקורונה, אי שם במהלך חגי תשרי תשפ"ב, עברנו ללא צורך בסגר. הם לא שיערו לעצמם שארבעה חודשים לאחר מכן ניכנס לסגר דה-פקטו. מתחילת ינואר ישראל שותקה בעקבות נגיף האומיקרון שהתפשט במהירות עצומה. מספרי המאומתים הגיעו לעשרות אלפים במהלך החודש, כשהשיא נשבר עם מעל מאה אלף חולים ביממה.
הורים וילדים רבים סבלו משיבושים קשים בשגרת החיים עקב בידודים חוזרים ונשנים, והישראלים הפסידו ימי עבודה שהשפיעו קשות על המשק. גם אנשים שנזהרו בהקפדה יתירה, עם שלוש מסכות וכפפות, לא הצליחו לברוח מהאומיקרון. התנועה בכבישי ישראל הידלדלה לכמה ימים עד כדי כך שבשעות העומס היה אפשר לנהוג בלי פקקים, מחזה נדיר במדינתנו.
טירוף האומיקרון ששיגע את כולנו גרם לכך שנרמלנו את יחסינו עם הקורונה: בוטלה חובת הבידודים, המסיכות נזרקו, אין תורים לחיסונים, אין יותר תו ירוק והאלכוג'ל חזר להיות מוצר שרק אסטניסטים קונים. נרצה או לא נרצה, הקורונה עדיין כאן, גם בימים אלו, נראה שאחרי שנתיים, הפסקנו להתרגש מהנגיף החמקמק וחזרנו לשגרה של בחירות, כמו שהיה בתחילת מרץ 2020.
(אביה טובי)
עידית סילמן מוטטה את מגדל הקלפים של נפתלי בנט
עידית סילמן צילום: Yonatan Sindel/Flash90
בראש השנה הקודם צייץ ראש הממשלה נפתלי בנט הודעת שנה טובה לאזרחי ישראל כשהוא נינוח ומתכונן לעוד שנתיים בתפקיד הנחשק, נותר לו רק להעביר תקציב דו שנתי והוא יכול להיות רגוע, לצידו נמצאת יו"ר הקואליציה עידית סילמן שנחושה גם היא להעביר את תקציב המדינה בכל מחיר. סילמן התגייסה למאבק התקציב בתפקיד הקומונרית, חילקה ממתקים וצ'ופרים לחיזוק הח"כים, אבל בוקר אחד, היא ובנט כבר לא.
אפשר לשנוא את סילמן על המעשה שלה, אפשר לאהוב אותה, אבל באמצע שנת תשפ"ב היא שינתה את הכיוון של ממשלת ישראל, מיציבות להתרסקות. סילמן חברה לנתניהו והליכודניקים שעד אותו רגע שנאו אותה בכל ליבם ועשתה את המהלך המשמעותי ביותר להפלת הממשלה, וישראל חזרה שוב אל הקלפי.
(עמיאל ירחי)
העלייה בטרור ביהודה ושומרון: כשמזמינים את הטרור הביתה לראש העין אין סיכוי לנצח
חיילי צה"ל במהלך מבצע שובר גלים צילום: דובר צה"ל
לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שהטרור האסלאמי ביהודה ושומרון וברחבי ישראל התגבר בשנה האחרונה. בחודשים האחרונים ובניגוד לשנים האחרונות כמעט בכל יממה יש פיגוע ירי אחד לפחות לעבר כוחות הביטחון ולעתים גם לעבר אזרחים.
השנה האחרונה החלה רע מאד מבחינת מערכת הביטחון עם בריחת ששת המחבלים, ביניהם זכריה זביידי, מכלא גלבוע. כעבור חצי שנה וברקע הטרור היומיומי של יידויי האבנים ובקבוקי התבערה ביו"ש הגיע גל הפיגועים בערי ישראל שגבה את חייהם של 19 אזרחים - יהודים ושאינם.
באותם ימים אדומים, ולמעשה עד היום, יצאה מערכת הביטחון למבצע "שובר גלים" שבמהלכו נכנסים לוחמים ומסכנים את חייהם בעיירות ובכפרים רבים בשטחי יו"ש. בכל לילה ולילה. עד לכתיבת שורות אלה נעצרו בשובר גלים כ-1,600 מבוקשים ומאות פיגועים סוגלו, ולמרות זאת, הטרור בעליה.
בשנה הבאה עלינו לטובה בעזרת השם, מערכת הביטחון תהיה חייבת לעלות שלב במלחמה בטרור האסלאמי. אם בהרחבת מבצע שובר גלים שזוכה ליח"צ טוב מאוד של דובר צה"ל (לעתים מוגזם) ואם בשילוב אמצעים כבדים יותר שיש לצה"ל, המשטרה והשב"כ. השנה עלינו להבין באמת: כשמזמינים את הטרור הביתה לראש העין אין סיכוי לנצח.
(אלעד הומינר)
המלחמה באוקראינה: סרט אקשן לייב שכל אחד יכול לראות בנייד
מלחמה באוקראינה צילום: depositphotos
היה נדמה שמאז מלחמת העולם השנייה תם עידן המלחמות הגדולות באירופה, אבל כנראה שגם העידן הזה כבר נגמר. בחורף האחרון החליט נשיא רוסיה פוטין לפלוש לאוקראינה ולכבוש את הארץ העצומה שהייתה פעם חלק עיקרי מאימפריית ברית המועצות. בבוקר ה-24 בפברואר קמו תושבי קייב לצלילי אזעקות ופיצוצים נשמעו בכל רחבי אוקראינה, כך החלה הפלישה הרוסית הגדולה. בחודש הראשון היה נדמה שאוקראינה לא תחזיק מעמד, על אף הסנקציות הקשות שהטילו על רוסיה מדינות אירופה וארצות הברית, שכללו איסור טיסות רוסיות מעל שטחן, חילוט נכסים של בכירים רוסיים ואף ניתוקה של רוסיה ממערכת הבנקאות העולמית הרוסים שעטו לעבר הבירה קייב וכבשו מחוזות חשובים באוקראינה כמו חרקוב ועיר הנמל מאריופול. אבל לאחר מספר שבועות של התנגדות אוקראינית, הרוסים החלו בנסיגה מהמקומות אותם עוד לא הצליחו לכבוש. בשבועיים האחרונים חל מהפך קיצוני בלחימה כשהצבא האוקראיני החל לתקוף חזרה ולכבוש שטחים רבים חזרה תוך שהחיילים הרוסים בורחים ומשאירים אחריהם ציוד רב.
הדבר אולי המדהים ביותר במלחמה, זה שהכל משודר בלייב. עוד כשהצבא הרוסי התאסף מסביב גבולות אוקראינה בטענות שווא ל-'אימון צבאי' היה ברור לכל צרכן תקשורת שהמלחמה אוטוטו נפתחת. ואכן בימים שלפני במלחמה כשפורסמו הדיווחים מהמודיעין הבריטי והאמריקאי, כולם ידעו שהמלחמה בפתח וכך אכן היה.
(ישועה תורג'מן)
חיים ולדר צריך לבקש סליחה לא רק מהקורבנות הישירים שלו
חיים ולדר צילום: באדיבות המצלם
הסופר החרדי הנודע, חיים ולדר, שם קץ לחייו מעל קבר בנו הבכור בחורף שעבר. מותו, שהגיע אחרי התחקיר המטריד של אהרון רבינוביץ' ושירה אלק בעיתון הארץ, הכה רבים בתדהמה. עדויות של נשים רבות שהתלוננו על אונס ופגיעות מיניות מצד ולדר הצטברו לאורך השנים, הרב שמואל אליהו הוכיח אותן כאמיתיות בבית הדין בצפת. לאחר ההתאבדות, אמר הרב אליהו: "אנו מחזקים את הנפגעות הרבות בשעה קשה זו, חייהן קודמים לחייו". בצוואה שפורסמה לאחר מותו של ולדר נכתב: "הגעתי למסקנה כי בעולם השקר אין לי סיכוי להוכיח את חפותי. אני מתמודד עם שקרים נוראיים, המכוסים באנונימיות, ללא כל אפשרות להוכיח את העובדה שאין להם שחר".
הדעת לא מסוגלת לשאת כי הסופר שזכה בפרס ראש הממשלה "מגן הילד" אכן פגע בילדים רבים כל כך. דיונים רבים נערכו באשר לשאלה מה יעלה בגורל ספריו הרבים שנכנסו לכל בית במגזר החרדי וגם הדתי. כל כך הרבה תוכן ועשייה שבמשך שנים נחשבה לחיובית ורצויה, ופתאום, מתגלה האמת מאחוריה. מלבד בקשת הסליחה מקורבנותיו הרבים, על חיים ולדר לבקש סליחה מכל אותם ילדים שמהם הוא שלל את ספריו. עליו לבקש סליחה על אובדן התמימות של הציבור, שעליו הוא חתום.
(שמחה ברנס)