"המוציא מחבירו עליו הראיה", אלה הכללים בחברה מתוקנת, והם נוהגים ביחס לכל אדם, ללא הבדל דת, גזע, לאום, מין, ואפילו לא ללא הבדל בין מפלגות שונות. כאשר מאשימים מישהו בעבירה, אפילו חמורה, יכול להיות שההאשמה נכונה ויכול להיות שלא. חובת ההוכחה מוטלת על המאשים. לא על המואשם. לא הוא צריך להוכיח כי אם המאשים.
ואם הוא מצליח להביא ראיות לדבריו – הוא עושה שרות ציבורי גדול של ניקוי וביעור הרע. ואם הוא לא מצליח – יכול להיות עדיין שההאשמות צודקות, אולם הן בלתי רלוונטיות. כך מתנהלת מערכת המשפט; כך צריכה להתנהל מערכה ציבורית; כך צריכה להתנהל קהילה.
החקיקה בארה"ב לא תואמת את ההלכה היהודית. הרב יובל שרלו צילום: דוברות ארגון צהר
לעתים רבות זה מתסכל מאוד, כי אכן אפשר שההאשמות החמורות האלה מלמדות על בעיה קשה, אולם הן לא מספיקות. עומדת לאדם חזקת החפות, והמבקש להוציא ממנה - עליו הראיה.לעתים רבות זה נותן כוח לנבל, להעלים ראיות, להסתיר אותן, לעוות אותן – אבל חברת צדק אינה יכולה להתנהל בדרך אחרת, וטוב לשלם את המחיר הזה כדי שלא נמצא עצמנו בבוקה ומבולקה.
הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות וואטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ דרך הלינק