בשעות הלילה המאוחרות בין ימים שלישי ורביעי השבוע, הרעידו את הטוויטר שני ציוצים של צייצן בשם שלומי. "רוצה רק לחיות באמת ולא יותר", כתב בציוץ הראשון, ולאחריו הוסיף בציוץ נוסף: "בסוף נגמרתי לבד. סוף הדרך". המונים התגייסו וחיפשו את שלומי ואחד האנשים שתויגו בציוצים היה השר לשעבר, חבר הכנסת אמיר אוחנה.
"אני מקווה שהצלנו נפש בישראל"
"את שלומי לא הכרתי בכלל", אומר אוחנה בשיחה עם חדשות כיפה. "כשהוא כתב את הציוץ האובדני, העבירו אותו בין היתר גם אלי. אני העברתי אותו לבכירי משטרת ישראל וביקשתי שיפעילו את כל האמצעים וכל מה שאפשר כדי שיגיעו אליו כמה שיותר".
חבר הכנסת אוחנה מדגיש כי הוא לא יודע מה ידעה המשטרה קודם לטיפול שלו, וממשיך ומתאר את שאירע: "בתוך זמן קצר הגיעו אליו כשהטלפון שלו כבוי והוא עם מכתב התאבדות לצדו. הוא סיפר לי שהשוטר שהגיע אליו שאל אותו 'מי אתה?', והוא ענה לו 'אני סתם מישהו'. השוטר לא האמין ואמר לו - 'מה סתם מישהו? אמיר אוחנה וכל העולם מחפשים אותך'. אז אני לא מכיר את השוטר הזה אבל כנראה זה חלחל למטה".
אוחנה מספר כי בשלב מסוים הוא הבין ששלומי הגיע לבית החולים רמב"ם. "הוא צייץ תמונה שלו משם. צלצלתי אליו ושאלתי אם אני יכול לבוא לבקר אותו. הוא שמח מאוד והגעתי אליו. ראיתי אותו שם, ישבנו, דיברנו, שתינו קפה. ברוך השם נראה לי שהוא יצא מהמצב העגום שהיה שרוי בו בעזרת הרבה חום ואהבה שקיבל ברשת ובכלל. אני מקווה שהצלנו נפש בישראל ושהוא לא רק שלם אלא בריא, שלא יחזור על מעשהו לעולם".
צילום מסך מטוויטר
"80% זו סיבה כלכלית"
שוחחנו כמובן גם עם שלומי, שחייו ניצלו. שלומי, שנבוך מהמצב, מדבר מהר, מבויש: "אני רוצה לפרגן לאלפי אנשים בפיד הימין ובכלל לאלפי אנשים מכל הארץ שקמו על הרגליים בעקבות המקרה, הם הכניסו לסיפור את אמיר אוחנה והוא לא עזב אותי. היו 'ספייסים' בטוויטר, עם הרבה מאוד אנשים, וכנרת בראשי עזרה. אני מנסה אבל לא יכול להגיד לכל אחד ואחד תודה, באמת אלפים".
שלומי מסביר לנו מה הוביל אותו לצעד הקיצוני, ואומר כי אמנם היו שם גם סיבות בריאותיות אבל מדגיש: "80% זו סיבה כלכלית". שלומי מדגיש: "לא עשיתי את זה לפרסום, זה רחוק ממני".
"זה נבע ממצוקה אישית, מדיכאון מתמשך של כמה שבועות, של חוסר יכולת לראות איך אני קם מחר בבוקר ועומד בהתחייבויות שלי, הפשוטות - שכר דירה, לשלם את החוב לטלוויזיה או להחליט אם אני קונה לחם או גבינה במכולת. ברמה כזאת".
לדבריו, ההרגשה היתה שבעל הבית כבר לא יאפשר לו יותר לגור בדירתו ושהוא יאלץ ללכת ולחפש מקום אחר. "פתאום בבת אחת בא לך חושך כזה, אתה לא רואה ולא שומע כלום. למזלי, הייתי קצת לפני זה שלחתי שני ציוצים בטוויטר שהעירו את כל המדינה. לא הבנתי כמה - רק יום למחרת כשהדלקתי את הטלפון בבית החולים, הבנתי לאיזו מהומה גרמתי ברוב טיפשותי. זה הצד האישי שלי".
אתמול ראיתי ציוץ אובדני ששיקף סכנה מיידית.
— David Peter דוד פטר (@ptr_dvd) August 25, 2022
הבנתי מגולשים שהאירוע כבר דווח למשטרה אך הם לא מוצאים את מקום מגוריו.
תוך דקות, לאחר נבירה בפייס, כבר הייתי בטלפון מול אחותו ועוד קרובה (שלא ידעו מהאירוע).
ביקשתי שיבדקו את שלומו וייפנו למשטרה + קיבלתי מידע חשוב שיכול לסייע באיתורו.
<
מחייכים ביציאה מבית החולים | צילום: באדיבות המצולמים
"אתה רושם את שנת הלידה ואף אחד לא חוזר אליך"
שלומי אומר כי גם הצד של המדינה קיים בסיפור: "במדינה שלנו יש בעיה. אתה מגיע לגיל 55-56 ומבחינת אנשים כאן בישראל אתה זקן. אין לך עבודה, לא לוקחים אנשים לעבודה ולא מציעים לך עבודה. זה הכל סיפורים בתקשורת. אתה רושם את שנת הלידה ואף אחד לא חוזר אליך. מצד שני, מר ליברמן החליט שאנחנו לא נקבל אבטלה. אני לא מבין למה, תיתן משהו. בשביל לקבל הבטחת הכנסה אתה צריך להילחם איתם. אנשים מגיעים למצב שאין להם, פשוט אין להם".
עבדת ופוטרת?
"עבדתי עד הקורונה ופוטרתי. אחרי זה עבדתי מעט באיזה מקום ושוב פוטרתי. אבל זה לא היה משהו רציף כמו שהייתי רגיל כל החיים שלי, משם זה התגלגל. קיבלתי אבטלה והכל היה בסדר, נתניהו העביר מענק פה, מענק שם - שרדנו את הזמן הזה".
"איך שהממשלה החדשה נכנסה לשלטון הם ביטלו לנו את האבטלה. 'לא תקבלו אבטלה יותר' - את זה תגידו לבן אדם בגיל 21, לא לבן אדם בן 59. תמצא לי עבודה קודם, בלשכת התעסוקה היא צוחקת לך בפרצוף. ביקשתי קורסים ואמרו לי שאין קורסים לאדם בן 59. צעקתי שאני רוצה עבודה, 'אין' הם אמרו לי. הגעתי למצב שהייתי מוכן להיות חדרן באילת, גם שם לטאטא לא קיבלו אותי".
שלומי אומר בכאב כי הדברים מצטברים והוא בן אדם שלא יודע לבקש עזרה, "אני ביישן, תמיד עוזר לאחרים ולא לעצמי. זה התפוצץ לי בפנים. זה מה שקרה".
"עם ישראל, אני לא יכול לתאר אותו במילים"
במשך כל השיחה עמו, שלומי מדגיש כמה עם ישראל והימין בטוויטר התגייס לעזרתו. "אני רוצה להגיד עוד דבר: אל תתביישו. עם ישראל חי. אני מדבר איתך וזולגות לי דמעות", שלומי נשנק.
"אל תשליכני זה אל תשליכני, לא משנה באיזה גיל. יש לכם בעיה תדברו עם החברים, אני לא דיברתי. אם הייתי מדבר כל זה היה נמנע. יש גם אנשים נשואים שלא מדברים כי לא נעים להם מאישה והילדים. יש המון המון משפחות במצוקה, אני אדם קטן, בודד, אבל יש משפחות עם ילדים שהבושה והכבוד לא נותנים להם לבקש. אנשים שבעבר היה להם והיו נותנים לאחרים והיום אין להם, כמוני. זה אוכל מבפנים".
לסיום הוא אומר: "אחד הדברים שלקחתי על עצמי להפיץ מסר אחד: לדבר, כל הזמן לדבר. תדברו. תצייצו. אנשים ישר ישאלו אתכם מה קרה, יעזרו. עם ישראל, אני לא יכול לתאר אותו במילים. אנשים מכל הקשת הפוליטית, ועזוב אם אני ימני או לא ימני - כולם, כולם התקשרו ושאלו איך אפשר לעזור. זה ברמות שאני לא יכול לתאר אותן בכלל. עם ישראל חי".