ועדת הבריאות בראשות ח"כ עידית סילמן קיימה היום דיון בנושא הטיפול בבריאות הנפש אצל ילדים ונוער. יו"ר הוועדה סילמן אמרה: "הנושא קשה וכואב מנשוא. יש כאן אימהות שלקחו את כאבן האישי לצמיחה ועזרה לאחרים והגיעו באומץ רב לדיון הזה לתת את עדותן המטלטלת. אסור לנו להתמהמה בטיפול וזירוז תכניות עתידיות שנמצאות בתהליכים. הוועדה תדון בתקצוב. אני בעצמי תקצבתי בעצמי בקואליציה מספר תכניות, אך עלינו לחשוב עוד לסייע מחוץ לקופסה. הקורונה עשתה שמות אבל עלינו להסתכל גם בהיבטים המשפחתיים. המערכת סובלת מתקציבים לא צבועים ונשתדל לעשות זאת".
סילמן עם לקס וישורון צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
ראש שירות בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר טל ברגמן אמרה בדיון: "צוואר הבקבוק בטיפולים לילדים הוא שקיימים בארץ 270 פסיכיאטריים של ילדים לטיפולים במסגרות השונות. באזור המרכז, ההמתנה יותר קצרה אבל בפריפריה יכולה להיות ארוכה יותר. בכל השנים תמיד היה מעבר של 100 אחוז אשפוזים. הקורונה עשתה שמות והחמירה מצבים של בני נוער בעלי רקע נפשי ואף גרמה לילדים בלי רקע לפתח תסמינים חדשים. המערכת מוצפת בפניות והמענים לא גדלו ולכן ההצפה מורגשת בכל מסגרת. תורים היום יכולים להגיע לעד שנה, באשפוזים ההמתנה יכולה לקחת שבועות, בעוד המומחים נאלצים לעשות דיונים על את מי להשאיר במחלקה, ואף לאשר שחרורים לילדים ובני נוער שבמצב נורמלי לא היו משתחררים".
"בהתאם לתכנית חירום לאומית להתערבות דחופה, נבנו צוותים מעורבים ונפעל לטובת קיצור זמני ההמתנה לתורים בתחום. לטווח הארוך יש לנו תכנית ארצית שדורשת תקציב הכוללת עיבוי המערכת הקיימת ופתיחת מרכזים חדשים כדי לתת מענים רבים ואפשרויות רחבות. הרעיון שלנו הוא להגדיל את שירותי בריאות הנפש לקהילה. תצטרך להיות מוצגת לממשלה ולקבל תקציב נוסף. ההשלכות של הקורונה לא קיבלו מספיק התייחסות, צוואר הבקבוק מתקיים ע"י חוסר בכוח אדם שנובע משני חלקים. האחד הוא שאין מספיק מתמחים בפסיכיאטריה של ילדים ונוער. השני הוא, שכאשר כבר יש כוח אדם אז הם נמשכים למערכות הפרטיות והשאלה היא איך למשוך אותם למערכת הציבורית. יש גם אחריות של משרדים אחרים חוץ ממשרד הבריאות. יש כאן עניין של משרד החינוך, משרד הרווחה ועוד", הוסיפה.
יערה ישורון, אם מתמודדת, שיתפה בוועדה: "במקום לטפל בילד החולה ובילדים האחרים בבית שחשופים לטראומות, אנחנו מתעסקים בחתימה על טופס ויתר סודיות ובטלפונים לכל מיני משרדים בתקווה שבכלל יהיה מישהו שיעזור. אנחנו לוקחים ימי חופש כדי לעסוק בבירוקרטיה ובהשגת תור לפני אוגוסט 2024 . במקום להקל על המצב מעמיסים עלינו חוקי סודיות בחסות החוק. אם אתם באמת רוצים שנשיג טיפול לילדים החולים ולמשפחות שסובלו.\ת. תתקנו את החוק ותחסכו מאיתנו את הלוגיסטיקה שמונעת מאיתנו לטפל ביקר לנו מכל. גם אם החולה יגיע לאיש מקצוע אחרי המתנה של חצי שנה וזה עוד אחרי פרוטקציות ויקבל תרופה או טיפול, זה לא מה שיקל וימנע את הכאב של החולה. גם אם יהיה תור זה לא פותר את הבעיה".
היא הוסיפה: "בואו ננפץ את הפנטזיה שאם אנחנו מגיעים לאשפוז או לבעל מקצוע הבעיה נפתרת. הטיפול הוא הרבה יותר מתור אחד, והסבל של ההורים נמשך ונמשך. אני רואה כל היום משפחות מתות עם הורים שמאבדים את הילדים שלהן בחיים עצמם למחלקות הפסיכיאטריות ולכל מקום מחוץ לבית שלהם. הפנטזיה שהטיפול יכול להתקיים בלי ההורים היא מופרכת. ההורים רואים ילד קמל בלי יכולת לעזור וכל המערכת מסתכלת רק על מקרי הקצה ועל עשרות המאושפזים בשנה".
צופיה לקס, אם מתמודדת, סיפרה בוועדה: "לפני פחות מחודש איבדנו את הילדה שלנו שמעולם לא תיארנו לעצמנו שסובלת מבעיות נפשיות. כשכבר גילינו המצב לא היה קל והיא אושפזה במחלקה סגורה קשה ואכזרית. שילמנו מחיר כבד בידיעה שהבת שלנו על זמן שאול. היינו נוסעים שלוש שעות כל כיוון כדי לפגוש ילדה שכבר לא זיהינו, רזה מאוד, מסוממת בלי יכולת פוקוס ודיבור. היא נטלה קוקטייל תרופות ואני רוצה לומר שהטיפול בתרופות הוא נושא שמצריך בדיקה מחדש כי זה לא בטוח עוזר. הבית ומקומות העבודה שלנו הוזנחו. ניסינו לעבור לבית חולים עין כרם כדי לנהל את המאבק בצורה קלה יותר ונתקלנו באטימות שלא נתפסת".
היא שיתפה: "נתקלנו בגדולי הרפואה הישראלית שהעבירו לנו שהסיפור שלנו לא מעניין אותם, ניסינו לפנות גם להנהלה ללא תוצאות. הילדה שלי החלה לקבל התקפים אפילפטיים שאובחנו כפסיכיאטריים וגם זה לאחר שקיבלנו תור בהמתנה של חצי שנה על אף המצב החמור שלה. את התור היא השיגה בעצמה כי אנחנו כבר הרגשנו שאנחנו כלום ושום דבר. כשהיא אובחנה היא הבינה שהסיכוי שלה להתרפא הולך וקטן. גם הרופאים המשפחתיים בקהילה לא יכלו לעזור לנו. כל הזמן חיכינו שיגיע הצלצול שיבשר שזה נגמר. איפה יש מציאות שילדה בת 8 או ילד בן 10 מודעים לכך שאחותם עומדת למות? לא צריך אלפי תקציבים לכל דבר, ההתחלה היא בהבנה, צריך להבין שהמחלות האלה מתגלות אחרי שנים של שהות המחלה ואין מספיק לגיטימציה בכיתות ובחינוך. לא מסבירים לנו שאם הילד שלך מכה מדי, או צועק מדי יכול להיות שהוא אובדני. למה ההורים צריכים לשקר ? למה הם לא יכולים ללכת לספר ולפרוק שהילדים שלהם חולים בסרטן הנפש?".
יו"ר איגוד פסיכיאטרית הילד, פרופ' דורון גוטהולף, אמר: "ישנה הצעה לשר הבריאות להקים מרכזים שיוכנסו אליהם מתמחים שיודרכו על ידינו. אין דרך לקבל מתמחים כשאין מומחים, אנחנו נמצא אותם ונקים ביחד את המחלקות האלה לשיפור המצב. הקמתי מחלקה בתל שומר שההורים מתאשפזים בשבוע הראשון עם הילד. אנחנו מודעים ששהות ההורים חשובה במחלות נפש. שר הבריאות קיבל את הבקשה ועכשיו אנחנו צריכים אתכם כדי להקים את המרכזים האלה. אנחנו מגויסים ומפשילים שרוולים. הכשרת מתמחה עולה כמיליון שקלים, מה שאומר שדורשים 30 מיליון שקלים ליישום ההצעה. לא אשקוט עד שנקים את המרכזים האלה".