ונשמרת מכל דבר רע״ (דברים כ"ג, י). שתי סכנות עומדות בפני החובה להשתמש בנשק רק לאור העקרונות המוסריים המזהירים להישמר מכל דבר רע.
ראשון בהם הוא לפרוץ את הגבול שבין שימוש בו למטרות מאבק ומלחמה ובין שימוש בו כדי להעניש ולנקום במי שאינו יכול עוד לפגוע. שני בהם, מהצד השני, קשירת ידי הלוחמים, והפיכת הכללים המוסריים למסכנים את הלוחמים ואת הציבור. יצירת כללים מוסריים לבלתי מתקבלים על הדעת תביא לביטולם המעשי חס ושלום.
אם אכן קיים נוהג שמח"ש חוקרת אוטומטית כל מקרה - זוהי חציית גבול מוטעית, המסכנת אותנו מאוד, אך גם את ההתנהגות המוסרית. היא תחזק את הטוענים כי לא קיימת שום חובה מוסרית של דרכי הלחימה.
הכלל צריך להיות זה: רק במקום בו נראית סיבה של ממש - יש לחקור, ולא לקיים נורמה של שימוש בנשק כמו פלנגות. נקודת המוצא צריכה להיות שהחיילים נוהגים כשורה בשעה שהם עומדים בדרישות הפיקודיות.
נקודת המוצא אינה נקודת סיום. כאמור, במקום בו מתעורר ספק של ממש - יש לחקור, ולא לוותר על העקרונות האתיים של הפעלת הכוח הצבאי.
הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות ווטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. כאן ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ