לפני כחודשיים, כצעד לחיזוק הרשות הפלשתינית, אישר שר הביטחון בני גנץ קידום של כ-1,000 יחידות לערבים בשטחי C, שטחים בשליטה ישראלית - ביטחונית ואזרחית. 50 מהמבנים שאושרו נמצאים בנקודת ההתיישבות הערבית בחרבת בית זכריה, על הכביש שבין אלון שבות לקיבוץ ראש צורים שבגוש עציון.
לפני כשבועיים, לאחר שהמתנחלים לחצו עליו לבוא לסיור, החליט שר הביטחון לשקול שוב את התוכנית להכרה במבנים. "אם גנץ נכנע ללחץ המתנחלים ועוצר הכרה בכפר פלשתיני זעיר, ובד בבד הממשלה מקדמת תוכניות בנייה בירושלים לאחר 30 שנה. מדובר בחריגה מההסכמה שאין החלטות שאינן בקונצנזוס. אנחנו המפלגות שאינן מאמינות בסיפוח השטחים נבהיר חד משמעית שלממשלה אין מנדט לכך", הגיבה בזעם חברת הכנסת מיכל רוזין. בדבריה התכוונה לאישור תוכניות הבניה בגבעת המטוס ובפסגת זאב.
חבר הכנסת ניר אורבך, הגיב לרוזין, וכתב: "הכפר הפלשתיני הזעיר" הוא הכשרת יחידות דיור של בניה בלתי חוקית בלב גוש עציון ועצירת הרצף היהודי בגוש. ממתי תכניות בניה בירושלים יצאו מלב הקונצנזוס?", תהה.
חרבת בית זכריה
המאחז בבית זכריה מעולם לא היה יישוב ערבי. במלחמת השחרור מדובר היה במאחז הגנה על הקיבוצים עין צורים ורבדים שמצפון לו. מאחז קריטי, שכיבושו בידי כנופיות ערביות בקרב ג' שבט ה'תש"ח אמור היה להכריע את הקיבוצים בדרך להשמדת כל הגוש על פי תכניתו האישית של עבדול קאדר חוסייני, מהלך שלא צלח כידוע.
המאחז שימש את החקלאים הערבים מהכפר ארטס, כפר באזור בית לחם, למגורים זמניים בעת העבודה העונתית בכרמיהם באזור אך עם בתום עבודתם היו שבים לארטס. רק לאחר 1967 ומלחמת ששת הימים, החלו משפחות ספורות לעבור מארטס לבית זכריה.
עם בניית גדר ההפרדה בשנת 2005 החלו להגיע לחרבה ערבים רבים, בעיקר קרוביהם של אלו שהחזיקו במגורים בזמן עבודתם, מחשש להקמת מדינה פלשתינית מצדה השני של הגדר. בנוסף, לערבים שהתיישבו בחרבה היה רצון לתעודת זיהוי כחולה, שלא הגיעה.
במהלך השנים האדמות נרכשו כחוק מערבים, אך התהליך הארוך של הרישום בטאבו לא הסתיים, מצב שמונע מראש צורים להתפתח. מאז שהגיעו לחרבת זכריה 48 משפחות מארטס והתיישבו במקום ללא אישור מסודר, הם פיצלו בית למשפחות רבות נוספות וכך הגיעו למקום ערבים נוספים.