הלכות סוכות: מי חייב לישון בסוכה ומהי אכילת ארעי?

ישיבה בסוכה

בתורה נאמר, "בסוכות תשבו שבעת ימים ", ודרשו חז"ל "תשבו כעין תדורו", דהיינו אדם צריך לדור בסוכה ביום ובלילה כשם שדר בביתו בשאר ימות השנה, לכן עליו לאכול ,לשתות, לישון ולעשות את כל התשמישים המכובדים בסוכה ובדירתו הרגילה ינהג מנהג ארעי. 

קדושת הסוכה גדולה מאד ולכן על כל אחד להיזהר יותר באופי ובסגנון הדיבור. על אף שמותר לדבר דברי חולין בסוכה אך ראוי לא להרבות בהם יותר מדי ולהשתדל להרבות בדברי תורה ודברים המועילים ומרוממים. 

מן הראוי להכניס לסוכה כלים נאים שרגילים להשתמש בהם בסעודה מכובדת מפאת כבוד המצווה, ויש המתירים להכניס סירים של ימינו כיון שהם נקיים ונאים.(סימן תרל"ט סעי' א)

אין להחליף טיטולים בסוכה גם למי שרגיל להחליפם בסלון.

תשמיש המיטה מותר בסוכה. (ביה"ל תרל"ט א)

מותר ליטול ידיים בסוכה הן נטילה של שחרית והן לפני הסעודה ויוציא את המים לאחר הנטילה מהסוכה.

שינה בסוכה

מובא בברייתא שאין ישנים מחוץ לסוכה אפילו לא שינת ארעי בין ביום ובין בלילה, בזה חמור דין שינה מאכילה, הסיבה שאכילת ארעי מותרת מחוץ לסוכה משום שאדם רגיל בכל השנה לאכול או לטעום משהו מחוץ לבית, אולם שינה אפילו ארעי אסורה מחוץ לסוכה, משום ששינה קצרה יכולה לפעמים לחזק ולעורר את האדם כמו שינה קבועה, ושינה קבועה רגילים לישון בבית. לכן יש להשתדל לארגן את הסוכה במקום ובתנאים המאפשרים לישון בה כגון : במקומות קרים להוריד שמיכות, ובמקומות חמים להשתדל שיהיה מאוורר בשעות החמות וכד'(תרל"ט סעי'  ב ומשנ"ב סקי"א). 

הרמ"א מביא שבמדינות אשכנז נהגו להקל בשינה בסוכה ורק המדקדקים במצוות היו ישנים משני טעמים : א.  מחמת הקור העז ששרר שם ב. מצד שלא תמיד יכול לישון עם אשתו בסוכה מחמת חוסר מקום וכד' וכשם שבבית ישנים ביחד כך גם בסוכה ואם זה לא מתאפשר פטור . 

אך, ישנם פוסקים רבים שדחו את דברי המקלים משום שבאירופה יש מקומות שבתקופת סוכות כבר יורדים שלגים וזה לא שייך בארצנו הקדושה , ולגבי הטעם השני אם אשתו אינה טהורה או שאין זה זמן עונתה יהיה חייב לישון בסוכה. הפסת"ש בסימן תרמ' סעי' ט מביא שיש נוהגים שחתן בשנה הראשונה לא ישן בסוכה גם בזמן שאשתו אינה טהורה.                                

אמנם כתבנו שאפי' שינת ארעי אסורה מחוץ לסוכה אך זה כשהוא נמצא בדירה או ליד סוכה אך מי שנמצא במקום שאין אפשרות לישון בסוכה כגון : אדם הנוסע באוטובוס או ברכב ואין לו אפשרות עתה לישון בסוכה יכול לנמנם כיון שהוא כמו הולך דרכים שפטור מסוכה.(פסת"ש תרלט סעי' ו) כמובן שמי שנוהג ברכב  ומרגיש צורך לנמנם ודאי שצריך הוא לנוח בצד משום חשש פיקוח נפש. מי שטס במטוס גם כן יכול לישון ולאכול אכילת קבע במטוס.  

אכילה בסוכה

בכל הימים של סוכות מותר מעיקר הדין לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה כפי שיבואר בהמשך אולם בלילה הראשון חובה לאכול לפחות כזית מהלחם או החלה בסוכה (כזית =29 סמ"ק ולפי החזו"א כזית =50 סמ"ק ) המשנה ברורה אומר שמי שיכול, עדיף לאכול בלילה הראשון שיעור שהוא קצת יותר מכביצה של לחם דהיינו פעמיים שיעור של כזית . כמו כן יש לאכול את ה"כזית" לחם בשיעור כדי אכילת פרס דהיינו לכתחילה ארבע דקות ואם קשה לו אפשר עד שבע דקות ואם אוכל כביצה יכול לאכול בזמן כפול משל "כזית".(סי' תרל"ט סעי' ג ומשנ"ב סקכ"ב).

בשו"ע נפסק שאוכלים ושותים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה אבל מותר לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה. כמה היא אכילת ארעי ? פת כביצה. מעבר לזה נחשב כאכילת קבע וחייב בסוכה. הנימוק משום שישיבה בסוכה כישיבתו בבית "תשבו כעין תדורו", כשם שמידי פעם אוכלים אכילת ארעי מחוץ לבית כך גם  בסוכות מותרת אכילת ארעי מחוץ לסוכה.(תרל"ט ב). מוסיף השו"ע שמותר לשתות מים ויין ולאכול פירות אפי' בכמות גדולה מחוץ לסוכה ומוסיף המשנה ברורה שהוא הדין לבשר, דגים וגבינה שנחשבים לענין זה כפירות שאכילתם נחשבת כאכילת ארעי ומותר  מחוץ לסוכה. מסיים השו"ע שמי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים וכל שכן פת בדרך ארעי הרי זה משובח אך לא חייבים בכך, וודאי מי שזה גורם לו לחץ ועצבנות לא יחמיר בכך כי יש מצווה מדאוריי' לשמוח כל חג הסוכות שנא' "ושמחת בחגך". 

המשנה ברורה מביא שיש אחרונים הסוברים שאם אוכל בשר או דגים עם תוספות כסעודת קבע שראוי להחמיר לאוכלם בסוכה ובפרט בזמננו שהרבה אוכלים ארוחות גדולות בלי לחם ומאפים, אך מעיקר הדין אפשר גם בלי סוכה. (תרל"ט משנ"ב סוף סקט"ו). שיעור כביצה יש אומרים 58 סמ"ק ולפי חזו"א  100 סמ"ק (קופסת גפרורים נפחה 24 סמ"ק, בקירוב, שתי קופסאות הנפח שלהם 48 סמ"ק דהיינו קצת פחות מכביצה לדעה הראשונה) הערה: יש להבחין בין פירות ושתייה שאפשר לאכול ולשתות  הרבה מחוץ לסוכה ובין בשר ודגים ותוספות כשאוכלם כארוחה ממש כמבואר לעיל ובין תבשיל ומאפים כמבואר בהמשך.

בעניין תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן

בעניין תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן כגון : אטריות , קוסקוס, פאסטות  וכד' מובא בשו"ע שרק אם קובע עליו ממש סעודה או שאוכל אותו בחבורה רק  אז הוא מתחייב בסוכה, אך פחות מזה, גם אם זה מעט יותר מכביצה פטור מסוכה. וכך נוהגים. (תרל"ט ב' ומשנ"ב סקט"ו). בעניין פת הבאה בכיסנין כגון עוגות ,מאפים, בורקסים  וכד' האשכנזים נוהגים על פי מה שכתב המשנה ברורה  שאע"פ שמעיקר הדין חייב לשבת בסוכה רק אם קובע עליה סעודה כארוחה ממש, אך למעשה נוהגים בה כמו בפת שכל שאוכל ממנה מעט יותר מכביצה חייב בסוכה גם אם לא קבע עליה סעודה,  והוא הדין לענין ברכה כל שאוכל ממנה יותר מכביצה יברך "לישב בסוכה" אלא שישהה אח"כ זמן מסוים בסוכה שהברכה תעלה על האכילה ועל השהייה . (עיי"ש משנ"ב סקי'ג- סקט'ז) הספרדים נוהגים שאם יש כמות יותר מכביצה יש לאוכלה בסוכה אך לענין ברכת "לישב בסוכה" מברכים רק אם קבע סעודה דהיינו  אכל 3-4 ביצים מהמאפה.

כל מה שאמרנו שאסור לאכול מאכלים מסוימים יותר מכביצה מחוץ לסוכה זה כאשר אוכל אותם במשך זמן "אכילת פרס" דהיינו כתשע דקות אך אם אוכל את אותה כמות לאט לאט בפרק זמן ארוך מתשע דקות אינו חייב לאוכלם בסוכה.

ברכה בשעת אכילה

כתב השו"ע נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה ומוסיף הרמ"א שכך נוהגים גם באשכנז .  אע"פ שגם כשאדם סתם עומד או יושב בסוכה הוא מקיים מצווה, מכל מקום מנהג העולם שאין מברכים "לישב בסוכה" אלא בשעת האכילה, ופוטרת   את שאר הדברים          כגון: שינה, לימוד וכד' הטפלים לאכילה.  מוסיף המשנה ברורה שמן הראוי כשאדם נכנס לסוכה יברך על מזונות או פת  "לישב בסוכה" ולא ישהה הרבה זמן בלי ברכה עד הארוחה.(תרל"ט ח)

אדם שבירך בכניסתו לסוכה כל עוד לא יצא ממנה יציאה ארוכה אינו מברך פעם נוספת לכן אם הוא ישן בה ונמצא בה כל היום אינו מברך. אך לאחר שיצא לזמן ארוך באופן שהסיח דעתו ממנה צריך לברך שוב כשחוזר לסוכה.  מהי יציאה ארוכה? יציאה של כשעה שעתיים  נחשבת יציאה ארוכה וכן יציאה לתפילת שחרית גם היא יציאה ארוכה המחייבת ברכה כשיחזור, אך יציאה קצרה על מנת לחזור מיד כגון : להביא דברים לסוכה או לעשות צרכיו אינם נחשבים הפסק .  יציאה לתפילת מנחה או ערבית גם הן נחשבות יציאה וכשחוזר מברך שוב לישב בסוכה אלא אם כן יצא באמצע סעודה וכשחוזר להמשיך את הסעודה לא יברך שוב. (תרלט משנ"ב סקמ"ז ) 

כשיש כמה סוכות בחצר הבנין אין צריך לברך כשמבקר את חבירו כיון שזה כמו מעבר מחדר לחדר. אך כשהולך לבקר את חבירו בבנין אחר צריך לברך.

בענין מה שכתבנו שמנהג העולם לברך דוקא על האכילה הרי שבענין  זה יש מחלוקת גדולה בראשונים . ישנם ראשונים וביניהם הרמב"ם ,הרי"ף ועוד הסוברים שעצם הכניסה וההתעכבות בסוכה מברכים עליה ולאו דוקא באכילה. ואילו דעת ר"ת שכיון שעיקר קביעות האדם על אכילה לכן מברך דוקא על אכילה והשו"ע פסק זאת למעשה וכך מנהג העולם . הגר"א וחלק מהתימנים פסקו למעשה כמו הראשונים שמברכים גם אם אינו אוכל בסוכה. המשנה ברורה קיבל את פסיקת השו"ע והרמ"א למעשה אך מביא בסקמ"ח שמי שלא רוצה לאכול לחם באותו יום אז לפי כולם יברך על עצם השהייה בסוכה , כיון שיש פוסקים שהסבירו שדוקא כאשר אדם מתכנן לאכול הרי האכילה היא העיקר וכל השאר טפלים לה ואז יברך על האכילה, אך אם אינו מעונין לאכול יברך על עצם השהייה בסוכה. על פי זה פסק "החיי אדם" שדווקא בביתו ששם רגיל לקבוע סעודה יברך דוקא באכילה אך כשמתארח אצל אחרים לביקור קצר שאין דרך לקבוע שם סעודה, יברך על עצם השהייה בסוכה (אם הוא באמת מתכוון לשהות זמן מה בסוכת חבירו). וכן הורה למעשה החזו"א לסמוך על החיי אדם בסוכת חבירו  . כמו כן פסק למעשה הגרשז"א זצ"ל שאדם הנכנס לסוכה רק לישון בה ואין ברצונו לאכול עכשיו יברך אף בלא אכילה . אמנם כדי לצאת ידי כולם כמובן שעדיף לברך על האכילה ולאכול מזונות לפחות כביצה ולברך עליה , והבאנו דעות אלו כדי שמי שממש לא מעונין לאכול באופן פשוט יש לו על מי לסמוך. (סי' תרל"ט שעה"צ סקצ"ג)

כיון שמצוות סוכה וארבעת המינים הם מצוות עשה שהזמן גרמן לכן נשים פטורות מהן כמובן שאישה החפצה לקיים את המצוות רשאית ונחשב לה למצווה אך אינה חייבת בה ולאשכנזיות יכולות גם לברך "לישב בסוכה" ו"על נטילת לולב", ונשים ספרדיות אינן מברכות לפני מצוות עשה שהזמן גרמא אלא יעשו את המצווה ללא ברכה ונחשב להן כמצווה .

לכתחילה עדיף ללמוד בסוכה אך מי שאין דעתו מיושבת עליו בסוכה יכול ללמוד בבית .  

דין המצטער בסוכה

כתב השו"ע סימן תר"מ סעי' ד "מצטער פטור מן הסוכה". הרמ"א בסימן תרל"ט סעי' ז מוסיף שמי שפטור מהסוכה ולא יוצא ממנה אינו מקבל על כך שכר ונחשב הדיוט,  ובזה לא אומרים לפום צערא אגרא (לפי הצער כך גודל השכר).   חוץ מהלילה הראשון שיש לימוד מיוחד מהפס' לאכול כזית בסוכה גם אם הוא מצטער, ולכן במקרה שהוא מצטער בלילה הראשון כגון: כשיורדים גשמים וכד' יאכל כזית אך לא יברך לישב בסוכה . אם כי חלק מהספרדים נוקטים שמצטער פטור גם בלילה הראשון.

בפסת"ש סי' תרמ סעי' ד כתב מי שמצטער מזבובים, יתושים חום כבד או קור גדול וכד' פטור מהסוכה וכן  מי שיש אצלו אורחים בסוכה ואינו יכול לישון שם מחמת צפיפות או מחמת הרעש פטור באותו זמן מסוכה ויכול לישון בביתו וכן מי שסוכתו בחצר של בנין משותף והרעש בצהריים לא מאפשר לו לישון ואין אפשרות להפסיקו יכול לישון בבית. וכל אחד יעשה את החשבון עם עצמו מתי זה סתם פינוק ומתי באמת מצטער.

חיילים הם שלוחי מצוה ופטורים מן הסוכה. גם חיילים באימון פטורים בזמן האימון מסוכה, ובזמן המנוחה בין תרגיל לתרגיל אם זו טירחה עבורם הם פטורים ממצות סוכה. כאשר הם משרתים בבסיס קבע חייבים באכילה ושינה בסוכה אלא אם כן יש שם רעש או חום שעלול לפגוע בתפקודם אז הם פטורים. ומכל מקום ראוי שתהיה סוכה בכל בסיס לאפשר את המצווה.  

הלכות בעניין סוכה 

סוכה ישנה דהיינו שבנה אותה לפני שלושים יום שלפני החג (לפני טו אלול) אמנם היא כשרה אך צריך לכתחילה לחדש בסכך שלה חידוש ומספיק שיוסיף לפני החג סכך בשיעור טפח על טפח. הדבר שכיח בפרגולה שאם נעשתה לשם צל או לסוכה הרי שגם הקורות הקבועים שיש בה כשרים לסכך בתנאי שהעובי שלהם פחות מארבעה טפחים (28 סמ' ) ואז לכתחילה יחדשו בה בכל שנה טפח על טפח של סכך חדש אך בדיעבד כשרה גם בלי תוספת החידוש.  

סוכה שיש מעליה בליטה של קיר וכד'  

לפעמים קורה ויש קיר או עץ או כל סכך פסול מעל חלק מהסוכה, מבלי להיכנס לכל הפרטים אם החלק שאינו תחת הקיר יש בו שלוש דפנות  כשרות, הרי שהסוכה כשרה אך מי שחייב בסוכה לא ישב תחת הקיר אלא בחלק שתחת הסכך הכשר. כאשר מתעורר צורך לבנות סוכה כגון: בטיול וכד' אפשר לבנות גם בחוה"מ. סוכה שהניחו את הסכך לפני הדפנות לפי רוב הפוסקים פסולה, וצריך לנענע הסכך ולהניחו שוב

יש מצווה לשמוח בכל ימי החג שנא' "ושמחת בחגך" ומובא כמדומני בשם הגר"א שאם אדם כועס או עצוב הרי שבכל רגע הוא מבטל מצוות עשה של ושמחת בחגך וזה אתגר גדול לשמוח כל החג אך זרמי השמחה השופעים בחג ודאי מאפשרים לעמוד במשימה החביבה הזו לשמוח. הלכות הסוכה וארבעת המינים הם מרובים ולקטנו מעט הלכות שכיחות "ואידך זיל גמור". אשרינו שהקב"ה הרבה לנו מצוות מיד לאחר הימים הנפלאים והמרוממים שעברנו לעלות על ידם מחיל לחיל ולחסות בצל השכינה החופפת עלינו בסוכה, וקדושת הסוכה העליונה חודרת אלינו וממלאת נפשנו על ידי המצוות החביבות שבחג ונזכה לנצל את הימים השמחים הללו לידבק בקב"ה בתורתו ובמצוותיו ואשרינו שבחר בנו מכל העמים ורצה בנו ורוממנו מכל לשון וקידשנו במצוותיו ושמו הגדול קרא עלינו .