שנת תשפ"א שעברה עלינו הייתה רצופת עלבונות. נדמה שנדירים הם האנשים שהצליחו לחמוק מרפש הביקורת והמילים הרעות שמוטחות כאן חדשות לבקרים. ערב יום הכיפורים, ובכדי לנקות את הלב, ערכנו עבורכם סקירה של האנשים מהם אנחנו צריכים לבקש סליחה.
מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית
רבות דובר וסופר על הבחירות בשנים האחרונות. ארבע מערכות בתוך שנתיים, חלק מהן בזמן מגיפת הקורונה. מלבד הצעקות הרגילות על פוליטיקה מלוכלכת, הבטחות שהופרו ושסע בעם שהולך ומעמיק, נדמה שכלל לא התייחסו לאנשי הצללים, הבירוקרטים שעליהם מושתתת המערכת המסובכת הזאת, שאמורה ללקט את קולו של כל אזרח ישראלי בגיל המתאים, בחשאיות, יעילות ומהימנות. כל חצי שנה בממוצע.
אורלי עדס, המנכ"לית של ועדת הבחירות המרכזית, התריעה כבר בסוף 2019, רגע לפני הבחירות השלישיות שהיו ברקע הבידודים של השבים מחו"ל לקראת פרוץ מגיפת הקורונה, על היעדר צוות ומשאבים ראויים. המחסנים ריקים אחרי שתי מערכות בחירות, היא טענה, והשתמשה במשל מהעולם הצבאי. "תשוו לעצמכם מצב, שכל הצבא כולל ואך ורק את הרמטכ"ל. אין בסיסים, אין חיילי חובה, אין גדודים או חטיבות, אין מחסני תחמושת,- ואומרים לרמטכ"ל 'היום בערב יוצאים למלחמה', אתם הייתם אומרים שזה בלתי אפשרי".
מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית, אורלי עדס צילום: Olivier Fitoussi/Flash90
אלא שכל זה לא מנע מפולטיקאים רבים, משמאל ומימין, לטעון לספקות באשר לטוהר הבחירות ולספירה שגויה של הקולות. המנכ"לית עדס, אשר במשך 11 שנים היא מנהלת את ועדת הבחירות המרכזית, נאלצה לצאת להגנת צוותה יממה לאחר הבחירות האחרונות, ממש בערב ליל הסדר ולהסביר כי עובדתית, אין אף ראייה המצביעה על זיוף תוצאות הקלפיות.
אנשי הגרעין התורני
התמונות הקשות מהעיר לוד הפתיעו את כולם. עשרות מכוניות עולות באש, ירי חי לעבר בתים ולינצ' בידיים חשופות שהביא למותו של תושב העיר רמלה. גם בעכו הוצתה אש, עובדים הציתו את בתי העסק של שכניהם היהודים ואבי הר-אבן, חתן פרס ביטחון ישראל. נרצח במהומות בעכו בהצתת מלון האפנדי. אבל יש מי שלא הופתע מהתמונות, תושבי הערים המעורבות. במשך שנים ארוכות היה נוח להצביע על חברי הגרעין התורני כדתיי מרכז שהתארגנו על מגורים בזול במקום ליישב את יהודה ושומרון, אבל חברי הגרעין התורני ראו את כל הסימנים המוקדמים. את היריות באוויר ולעבר הבתים, יריות שלא זכו לסיקור תקשורתי. תושבי הגרעין חיזקו את השכונות, הקימו מרכזי התנדבות ופזרו הרבה טוב. טוב שעלה להם בפרעות איומות שהמשטרה לא ידעה להכיל. שנים הם הרתיעו, אבל לכולנו היה נוח להתעלם. נכון שהגענו לתמוך וחילקנו עוגות, אבל ציבורית, הגענו מאוחר מדי והמשטרה איחרה בהתאם. ה"סערה" האחרונה סביב הגרעינים התורניים שזכתה לכינוי #מתנחלוד אמנם נעדה לפגוע באנשי הגרעין התורני אבל באופן אירוני אולי אפשרה לנו לסגור את השנה הזאת אחרת, לשמוע כמה הגרעינים תורמים לערים המעורבות וכמה מדובר בעבודת קודש.
תושבי לוד, ארכיון צילום: Avshalom Sassoni/Flash90
תושבי הדרום
במשך שנים לא ספרנו אתכם. לא ערכית, כי מה זה כבר לגור בדימונה כששאר המשפחה מוסרת את הנפש ביהודה ושומרון. לא ספרנו אתכם כשסיפרתם על הפחד בכבישים והפרוטקשן כי מה זה כבר לעומת פחד מפיגוע ירי מכל רכב חולף. זלזלנו בכם כשהעדתם על המורכבות ולעיתים גם על הקושי בחיים הטרוגניים, בזמן שאנחנו המשכנו ללכת לבית הכנסת הקהילתי שנמצא בשכונה שמורכבת רק מאנשים כמונו. עד שהגיעו הפרעות של הערבים בשומר החומות.
נכון גם בלוד חטפו הרבה, אבל בכבישי הדרום (וגם בצפון) אסרו על אנשים לצאת מהיישוב במשך כמה ימים, ואחר כך התנו את זה רק בליווי של כוח מג"ב, בזמן שהכבישים מסביב לבאר שבע, דימונה וירוחם ניזוקו במיליונים. מי שכן העז לצאת לכבישים, נחסם, נשלף ממכוניתו שנשרפה והוכה עד זוב דם. תחושת חוסר האונים שלטה באזור. אז עכשיו אנחנו מבקשים סליחה. סליחה שלא הערכנו, שלא ספרנו ושזלזלנו, ורק כשנאלצתם להוכיח שאתם מוסרים את הנפש על יישוב הארץ, לא פחות מאחרים ואולי אף יותר, רק אז השכלנו להעריך את החיים שלכם שם בדרום.
מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי
9 שנות שירות בצה"ל, 30 שנה במשטרה, הקמת יחידות שונות, שני עיטורים על פעולות הירואיות והכינוי "האבא של השוטרים", כל אלה לא מנעו מאיתנו להיכנס במפכ"ל המשטרה ב-200 קמ"ש בשנה האחרונה. אחרי שנתיים וחצי בלי מפכ"ל קבוע וקדנציה לא שקטה עם אלשיך, שבתאי נאלץ לחטוף על כל תחלואי המשטרה שהתפרצו באסון מירון ובפרעות הערבים בזמן שומר החומות. נכון, ייתכן ויש לו חלק מסוים בכך. יכול להיות שניתוח האירועים שלו נעשה בצורה איטית והפקודות שהעביר לניצבים השונים גרמו לבלבול, אבל לא הגיוני שפחות מחצי שנה מאז התמנה, עם האסון האזרחי הכי גדול בתולדות ישראל ופרעות בקטנה מידה גדול ברחבי ישראל יפלו רק על הכתפיים שלו. במשך שנים ראשי המדינה הזניחו את הטיפול במשטרה ועשו לה דה לגיטימציה עצומה, ולא סביר שאת כל האחריות נזרוק עכשיו על המפכ"ל הטרי. אולי הגיע הזמן להפסיק לחכות לו כמו להקת זאבים מורעבים לכל התבטאות לא מוצלחת שלו ולתת לו לעבוד.
קובי שבתאי צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ביטוח לאומי
קיטרנו עליהם שהם לוקחים לנו כסף בלי חשבון ושאנחנו אף פעם לא רואים אותו. אבל השנה האחרונה נוכחנו לדעת שהסיסמא שמעצבנת אותנו לא מעט בימים שבשגרה "ביטוח לאומי לצידך - ברגעים החשובים של החיים", באמת מבוססת במציאות. מאות מילונים של מענקים למובטלים, משפחות וילדים, שעזרו לנו להחזיק את הראש קצת מעל המים. נכון, היו חריגות והיו מקרים מתסכלים, אבל מעולם לא קיבלנו מענה כל כך מהיר מגוף בירוקרטי כזה שאמור לתת לנו כסף ולא להיפך. ניצול ההזדמנות של ראשי המוסד לביטוח לאומי להפוך את כל השירותים לדיגיטליים ונגישים לכלל הציבור בלי לטרוח ולהגיע עד לסניף ואז לגלות שהוא סגור. המהלך הזה הוא סימן לכל השירותים הבירוקרטיים במדינה לכך שאם הם רק רוצים, אז החוויה עם האזרח יכולה להותיר רושם חיובי.
משפחה שכולה
מותו של לוחם מג"ב בראל שמואלי הי"ד, תפס את הציבור בישראל ברגע נפיץ מאין כמוהו, חודשים לאחר שקמה ממשלה שמעלה את האמוציות לטונים שלא נראו כמוהם שנים, בהם אתה מחויב לבחור צד פן יבולע לך.
לאחר 12 שנות שלטון ימין מרכז כשנתניהו בראש, פינה האחרון את כסאו לנפתלי בנט שעשה את הלא יאמן והקים ממשלה מורכבת טלאים טלאים, כאשר הליכוד ככוח הימני המשמעותי בחוץ, בעוד מפלגות שמאל ורע"מ האיסלאמית בפנים. לאזרח ימני המצב הזה הוא בלתי נתפס.
אך היה זה המוות המיותר של הלוחם בראל שמואלי הי"ד שהגדיש את הסאה וגרם לנו לאבד את הכיוון. לאחר פרסום ההקלטה בין אביו של בראל לבין ראש הממשלה עלו התהיות לגבי תכלית פרסומה, יחד עם זאת מספר אנשים צעקו קריאות נגד ראש הממשלה בהלוויתו של בראל ז"ל. שני הדברים יחד עם אווירת המלחמה בין שמאל לימין, הביאו לא מעט חכמים מטעם עצמם לזרוק האשמה לאוויר מבלי לבחון את השלכותיה - "האם מדובר במחאה פוליטית שרוכבת על המוות של בראל".
משם זה התגלגל במהירות ונפילתו של בראל נכנסה לקלחת בין שמאל לימין.
בראיון עם אביו של בראל, בעודו יושב שבעה על בנו יחידו, "היהלום", כפי שכינה אותו, כשהוא שבור ומרוסק, נשאל "האם מפריע לו שפוליטיקה נכנסה לסיפור", כאשר הוא בתוקף כועס ואומר שהוא בכלל לא מרוצה מכך בכלל.
בראל שמואלי צילום: דובר צה"ל Abed Rahim Khatib/Flash90
לראות את האבא עם השבר בעיניים, נשאל שאלה עגומה כזאת כשהוא יושב שבעה על בנו יחידו. כאשר הציבור בבית שעקב אחרי כל דיווח רפואי אשפוזו של בראל, היה רוצה לשמוע על הבן היפה שהיה ואבד, לעבור על התמונות שלו, לשמוע סיפורים על החיים שהיו לו.
שאלת הפוליטיות של המחאה, הציבה באופן עגום מראה מול המציאות הישראלית שמחייב אותנו לבקש סליחה. אם במהלך ראיון שנעשה בשבעה על חייל, שאיחד את כל אזרחי המדינה בתפילות, נשאלת שאלה כזאת, כנראה שמשהו בנו האזרחים לא בסדר, מה לא עשינו נכון כאזרחים שזה מה שעיתונאי חושב שמעניין את הציבור וצריך להישאל.
הריבים הלא נגמרים בין ימין לשמאל, כשכל מחאה נלקחת לקצה, הענייניות אובדת, כל אמירה או כאב מקוטלגת למכנה המשותף הרדוד ביותר שיכול להיות – פוליטי, ישיבת שבעה הופכת לדיון תיאורטי בדבר קמפיין פוליטי על גבו של אב שפוף.
אז סליחה ממשפחת שמואלי, שהקריבו את היקר מכל, וצריכים לראות את אזרחי ישראל עבורם הקריב בנכם את חייו, מתקוטטים על הדם שלו, סליחה שהפכתם להיות שחקנים בתיאטרון השנאה בין שמאל לימין. סליחה שבמקום להיות אתכם שם בשבעה, הפכנו את המוות של בראל ז"ל לעוד ויכוח בין שמאל לימין. סליחה.