יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"א: פיה פוזן שרדה את השואה פעמיים. בפעם הראשונה במהלך המלחמה בה היא חיה במסתור, בודדה ורק בת חמש כאשר כל משפחתה נרצחה בידי המרצחים הנאצים. פוזן ניצלה בביתם של השכנים במזרח אמסטרדם, להם היא לא מסוגלת לקרוא גויים כי היא רואה בכך מילת גנאי, אלא מדברת עליהם כשכנים הלא יהודים. את שנות המלחמה היא שרדה ברעב כבד, עם מחלות מעיים קשות ועם משפחה שהבעל התייחס ברשעות לאשתו ולפוזן הילדה.
הפעם השנייה הייתה לאחר המלחמה כאשר הדוד שלה מהאג לקח אותה בעל כורחה והיא חיה בביתו עם אשתו עד גיל 18. פוזן לא הצליחה לחמוק מידיה של הדודה שהתייחסה אליה ברשעות, לא נתנה לה להחליף בגדים, הרעיבה אותה, הייתה מכה אותה, משפילה ומבזה אותה.
פיה פוזן בראיון לחדשות כיפה
ספרה של סופיה פוזןצילום: ללא
פוזן הצליחה בסופו של דבר לעלות לישראל והקימה משפחה לתפארת בכפר מעש עם צאצאים רבים "יש לי 12 נינים. הנינה הגדולה בלי עין הרע בת 18 וחצי כבר. יש לי 2 בנות, 6 נכדים ובלי עין הרע כאמור 12 נינים".
סיפורה מעורר ההשארה נשמע בבתי ספר רבים ברחבי הארץ וגם במפגשים של זיכרון בסלון והזדמנויות נוספות. פוזן מספרת כי "שואה זה לא רק מחנות, בוודאי שהמחנות הכי גרועים אך גם להישאר בודדה זה קשה. ויש לה מסר לכולם "להישאר אופטימיים ולא להוריד את הראש".
פיה בילדותה ואביה שהייתה מאד קשורה אליוצילום: מתן ליונס
מתוך ההקדמה לספר "סיפור חיים" סופיה פוזן: יום אחד בהיותי כבת חמש, בשעה שאמי סרקה את שערותיי, פנה אלי לפתע אבי ואמר: "את יודעת ילדתי שאנחנו חיים בזמן מלחמה?" הנהנתי בראשי ואבי המשיך: "אני רוצה לספר לך סוד. כולנו קוראים לך 'פיה' שזה קיצור של שמך 'סופיה', אבל מה שאינך יודעת שיש לך שם נוסף, שם יהודי שהוא: 'ציפורה', זה סוד, ואל תגלי לאף אחד את הסוד הזה." לא עניתי ורק חיבקתי את אבי.
במהלך כל המלחמה לא גילתי לאף אדם, גם לא למטיביי, שיש לי שם נוסף.
מהאלבום המשפחתי. משפחתה של פיה פוזןצילום: ללא
פיה פוזן ומתן ליונסצילום: מתן ליונס