"תיקי עגינות הם כמו תיקי רצח": הסיפור מאחורי הגט של שירה איסקוב

מנהל אגף העגונות בבתי הדין, הרב אליהו מימון, מספר לאתר כיפה על הרגעים המצמררים בבית הדין בעת מתן הגט לשירה איסקוב. ודורש כי יאפשרו לבתי הדין לנקוט באמצעים קיצוניים עבור סרבני גט "כמו במחלקה היהודית של השב"כ"

עדיאל שביט, חדשות כיפה 10/02/21 16:48 כח בשבט התשפא

"תיקי עגינות הם כמו תיקי רצח": הסיפור מאחורי הגט של שירה איסקוב
שירה איסקוב, צילום: צילום מסך

חמישה ימים לאחר פתיחת התיק ברבנות ובתום דיון שני בעניינה, והודות לפעילות נחרצת של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, ניתן אמש (ג') בשעות הצהריים גט לשירה איסקוב מבעלה לשעבר החשוד בניסיון הרצח שלה, אביעד משה. בראיון בלעדי לאתר כיפה מספר הרב אליהו מימון, מנהל אגף העגונות בבית הדין הרבני, את השתלשלות האירועים המטלטלת והמהירה שהובילה לגט בתוך חמישה ימים. 

תיק הגירושין של שירה איסקוב ואביעד משה נפתח ביום חמישי האחרון, כבר מתחילת הדיון ידעו בבית הדין כי מדובר בסיפור מטלטל ולכן יש לנקוט בו באמצעים קיצוניים. וכבר באותו היום התקיים הדיון הראשון על מתן הגט. בית הדין נקט בצעד נדיר, כשקבע שכבר מהיום הראשון תחשב שירה כאישה עגונה ומסורבת גט. במרבית המקרים כדי להגדיר אישה כעגונה נדרש לכך זמן רב והוכחות כי אכן מדובר במקרה של גבר המסרב לתת גט לאשתו. ההגדרה של שירה כאישה עגונה נותנת מיד היתר משפטי לבית הדין לנקוט בעונשים כבדים כנגד בעלה, על מנת שייתן את הגט.

כצעד ראשון ניסה הבעל להעביר את הדיון מבית הדין בחיפה לבית הדין בבאר שבע, ובכך להשיג דחייה ראשונה. הטענה של משה הייתה שהיות וביתם המשותף, של שירה ושלו, נמצא במצפה רמון, על פי חוק הדיון צריך להתקיים בבית הדין הקרוב למגוריהם. הדיינים לא נשארו חייבים ושמו את מצוקתה של שירה קודם, והודיעו כי בשל העבודה ששירה גרה כעת בבית הוריה בכרמיאל הדיון יעשה קרוב לאיפה שנמצא בית מגוריה הנוכחי. משה שנכשל בניסיון דחייה ראשון, ניסה בשנית כאשר הודיע שהוא מסרב לתת את הגט. אך גם כאן לא ציפה שייתקל ביד קשה מצד בית הדין שלא נתן לסירוב הזה להגיע ללא עונש.

בית הדין המשיך בקו הקיצוני שנקט כנגד משה והודיע מיד, כי אם משה מסרב לתת גט כבר באותו היום הוא יישלח לצינוק בבית הסוהר עד קיום הדיון הבא, ואכך משה נשלח לצינוק. גם בעת צאתו מהצינוק ניסה משה בפעם השלישית להגיע לדחייה של מתן הגט, ודרש שיש לטפל קודם בתשלומי המזונות לפני מתן הגט. גם כאן הפנה בית הדין את עורפו לדרישות וקבע שכבר היום יתקיים הדיון על מתן הגט, ושייגמר כבר באותו היום. כאן כבר אפילו עורך דינו של משה החל ליישר קו עם המדיניות המחמירה של הדיינים, והחל לשכנע את משה להפסיק לנסות לדחות את הדין ולתת את הגט לשירה כבר באותו היום. מאותו רגע שינה משה את התנהגותו והסכים להעניק כבר באותו דיון את הגט, אך רגע לפני מתן הגט ביקש בקשה מיוחדת מבית הדין.

לפני מתן הגט ביקש משה להתנצל בפני שירה על מעשיו, ובית הדין אישר את בקשתו. משה פנה אל שירה ושלף פתק מכיסו ובו רשום את הווידוי שאומר אדם בת התפילה ביום הכיפורים. משה הקריא את כלל הווידוי ולבסוף ביקש את סליחתה של שירה. "היה שקט במשך חמש דקות" מספר הרב מימון "זה דבר שטרם נראה כמותו בבית הדין". 

לבסוף הגיע זמן מתן הגט, אך שירה הייתה מבועתת לפני קבלתו היות והגט אמור לעבור מידי האדם שכמעט רצח אותה לידיה שלה. בית הדין החליט שאסור לתת לשירה תחושה ולו לרגע שהיא שוב נתונה בסכנה. לשם כך הודיע אב בית הדין שדן במקרה כי נדרשים שיעמדו בינה ובין בעלה שני אנשי שב"ס שיבטיחו את שלומה. אב בית אף לא הסתפק בזאת וירד מעמדת שיפוטו והצטרף לשני אנשי הביטחון ועמד כחוצץ בין משה לשירה, עד לסיום מתן הגט. לאחר מכן מספר הרב מימון שהייתה שמחה גדולה בקרב שירה וקרוביה, שמחה המהולה בהרבה בכי וכאב "ברוך השם שזה נגמר" סיכם הרב.

"מדינת ישראל עושה עוול לנשים העגונות" 

בסיכום שנת 2020, בית הדין פתר 197 מקרי עגינות בישראל. "מקרי עגינות הם כמו תיקי רצח" קובע הרב מימון, "גם אם תיק נפתח לפני 20 שנה הוא יישאר פתוח, ולא ייסגר עד שימצא פתרון". בכל זמן נתון מתעסק אגף העגונות בכ-180 תיקי עגינות, לפי הסטטיסטיקה למעלה מ-50% מהמקרים נפתרים כבר בשנה הראשונה שלהם. בשנה השנייה יפתרו עוד 25%, בשנה השלישית עוד 15%,  וה-10% הנותרים יפתרו מהשנה הרביעית ומעלה. נתון נוסף הוא שכשני שליש מהתיקים בכלל לא מטופלים בתוך ישראל, בכל המקרים ההלו מדובר במרדף בינלאומי עם גברים מעגנים שברחו מהארץ. "התיקים שמטופלים בשטח ישראל אלו התיקים הקלים יותר, במקרים הללו התוצאות הן יותר מידיות" מספר הרב מימון. 

הרב מימון פורט את כלל הסנקציות בהם משתמש בית הדין על מנת לכפות על המעגן לתת גט. זה מתחיל משלילת רישיון נהיגה ושלילת רישיון עבודה, קנסות כבדים יומיומיים, שיימינג בתקשורת ועד מעצרים בבית כלא ואף ירידה לצינוק. על מנת לדעת באילו עונשים כדאי לנקוט כדי להשיג את הגט מלווה את בית הדין פסיכולוג, שהיה גם איש מוסד, היודע לבנות פרופיל לכל מעגן ולבחור את העונש שיהיה האפקטיבי ביותר שיביא בסופו של דבר את הגט.

גם עבור מעגנים אלימים שכבר נמצאים בכלא ולכאורה כבר אין להם מה להפסיד מונה הרב מימון מספר דרכים להענישו גם בבית האסורים, הכוללים מניעת ביקורים, קנטינה, צינוק, והארכת זמן המאסר כל זמן שלא ניתן גט. "יש מגוון כלים שבסוף ב-99% מהמקרים מביאים את הפתרון, וגם לאדם בכלא יש מה להפסיד" אומר הרב מימון.

בניגוד לתחושות כי ההליך העגינות הוא ארוך ביותר, טוען הרב מימון שבמרבית המקרים התיקים נפתרים באופן די מידי. מדובר לרוב במקרה של כמה חודשים מהדיון הראשון ועד מתן הגט, טוען הרב, אך נמנע מלתת זמן מדיוק שאומר בכמה חודשים מדובר כדי לא ליפול בלשונו. "ככל שעובר הזמן אנו מוצאים יותר כלים לטפל במקרי עגינות, ובכך בכל פעם אנו נתקלים בפחות ופחות מקרי עגינות קשים וארוכים". אמנם הרב מודה כי מספר תיקי העגינות הכוללים במהלך השנה אינו יורד אלא אפילו בעלייה, אך ההגעה לגט הפכה מהירה בהרבה, הרב מימון מסביר כי העלייה במקרה העגינות עולה דווקא בגלל שההגעה לפתרונות נהייתה טובה יותר ונשים פחות מיואשות מלהגיע לבתי דין. 

בית הדין הרבני. ארכיון

פחרונות מהירים יותר, אך יותר מקרי עגינות. ארכיון בית הדין הרבניצילום: Miriam Alster/FLASH90

אך למרות מגמת השינוי החיובי בטיפול במקרי העגינות, הרב מימון מונה גם את הכשלים שטרם השיגו פתרון ושניתן לשפר גם אותם. הרב מימון מסכים שבמדינת ישראל צריכים להתיר גם במקרים חריגים להשתמש באמצעים אלימים פיזית כנגד סרבני גט. "מדינת ישראל עושה עוול לנשים העגונות, בזה שהיא לא מתירה להשתמש בכלים שההלכה מאפשרת. אנחנו כיום כופים גט רק באמצעים שמותרים על פי החוק, אך יש מקרים בודדים שגם כל הכלים החוקיים לא יועילו". הרב מימון מביא דוגמה בה בישראל כן משתמשים באלימות על מנת להשיג תוצאות, ומעוניין לקבל את אותו אישור גם בבתי הדין. "כמו המחלקה היהודית בשב"כ שיודעת להוציא מנער גבעות שעשה גרפיטי בכפר ערבי הודאות על דברים שעשה ואפילו לא עשה" אומר הרב. "לא הגיוני שבשביל למנוע נער מלעשות גרפיטי נוסף נוקטים איך שנוקטים, אך מול גבר שחטף את אשתו וגנב את חירותה לא נותנים טיפול דומה". הרב מימון דורש "מחלקה יהודית" לבתי הדין שתפעל בדיוק באותם הכלים כמו בחקירות השב"כ. 

"זה גם יקצר את הסבל של הגבר" אומר הרב מימון ומסביר, "במקרים בהם העגינות מתארכת, אותו גבר מפתח פסיכופתיות שמדרבנת אותו לא לתת גט, והאפשרות של מתן גט באמצעים קשים יותר תמנע גם את הסבל שלו". אך לפני כל אלו בבית הדין דורשים מהמדינה שיהפכו את עניין העגינות לעבירה פלילית ולא עבירה אזרחית "זה הדבר הראשון שאנו לוחצים". הרב מימון חוזר ודורש כי הדבר השני שבית הדין דורש מהמדינה הוא אותו מתן כלי לטפל במקרי עגינות קיצוניים.  "ודאי שנפעיל את הכלי הזה במשורה, ורק תחת החלטות שיפוטיות, פרקי זמן מתאימים ובצורה מאוזנת. אבל זה כלי שחייב להינתן ולהיות במדינה יהודית". ברגע שהוא יהיה קיים אפילו תודעתית, מקרי עגינות יוסיפו לרדת".    

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר