השבוע היה מלא במהמורות פוליטיות, ונראה כי בשני המחנות ישנה התפוררות ונטישה של חברי כנסת את מפלגות האם. זהו גם השבוע השלישי במופע הקסמים של גדעון סער. זה התחיל עם הפלת חוק דחיית התקציב בדמותה של מיכל שיר שיצאה בטריקת דלת מהליכוד. השיא הגיע יומיים לאחר מכן עם נאום פרישה עוקצני של אלקין, ובכך, בערב אחד, סער דחק הצידה את נתניהו ובנט, מהלך מבריק של פוליטיקאי מחונן. גם בשמאל אירעו שתי נטישות. האחת של עמיר פרץ מראשות מפלגת העבודה, והשנייה היא פרישתו של עופר שלח מיש עתיד והקמת מפלגת שמאל חדשה.
בכחול לבן ההתפוררות רגע מלהתממש, שלושה חברים מהסיעה החליטו גם כן להצביע נגד חוק דחיית התקציב, בניגוד ליתר כחול לבן שבחרו שלא להצביע. בשמאל עוד ממתינים לחולדאי שיקים מפלגה, שניסנקורן יערוק למפלגה אחרת, ולאיפה יצטרף גדי איזנקוט. תהליך ההתפוררות כנראה לא תם, בליכוד מעריכים כי ישנם עוד כאלו שיערקו ל"תקווה חדשה", ומה יישאר מכחול לבן. מקרבתו של גנץ הודיעו כי ימסור הצהרה חשובה במוצ"ש או בראשון, והערכה כי למרות מצבו בסקרים הוא עתיד להישאר במירוץ, והשאלה היא עם מי. גם בציונות הדתית רצות שמועות, הרב רפי פרץ צריך להעניק תשובות לגבי עתידה של הבית היהודי, האם יישאר בראשה, האם יערכו פריימריז ועם מי תלך המפלגה אחרי שנחרבה. גם בימינה עוד לא ברור מבנה הרשימה וכמה תהיה השפעתו של סמוטריץ' עליה.
אחד המשפטים שאימהות נוהגות להגיד אחרי שהן חוזרות מיום עבודה אל ביתן שנשאר בחסות הילדים "הבלאגן פה חוגג". כשאף רשימה עוד לא שלימה ובכל שבוע צצה לה הפתעה חדשה התאריך אליו אנו צריך לשאת עינינו הוא לא ה- 23 במרץ, תאריך הבחירות, אלא ה-4 בפברואר יום הגשת הרשימות. בסבב הבחירות הקודם כבר למדנו כמה יום זה הוא קריטי, כזכור זה היום בו בעידית סילמן ערקה מהבית היהודי לימין החדש והרב רפי פרץ נוטש את בן גביר לטובת הקמה חוזרת של ימינה. כעת התרחיש הזה עשוי לקרות כמעט בכל מפלגה, למעט המפלגות החרדיות, כל היתר אין דרך לדעת איך תראה בסוף.
נתון נוסף הוא אחוז החסימה הגבוה שנשאר על תילו, כך שכלל רסיסי המפלגות, בייחוד בשמאל, חייבות ליצור שוב חיבורים. ממערכת בחירות למערכת בחירות אנו רואים את שברי השמאל עושה חיבורים, שידועים מראש לכישלון, ומתפלגים מחדש אחרי הבחירות. יאיר לפיד לא יחזור על אותה טעות, ולא ייתן לאף אחד לעמוד במקומו בראש, מצד שני אף אחד בשמאל לא רוצה אותו בראש. מצד שני ריצה בנפרד של שלח, מפלגת העבודה, חולדאי ומרצ בעיקר תזיק אחת לשנייה כשאולי רק שתי מפלגות תעבורנה את אחוז החסימה. כאן הלופ חוזר על עצמו, השמאל יאלץ לעשות חיבורים קוסמטיים על מנת להביא נציגות מינימלית לכלל רסיסי המפלגות. הצפי הוא כי השמאל עדיין לא יצליח להקים קואליציה, השאלה האם הוא שוב יתפרק כדי שחלק יכנסו לממשלה או יישאר איתן לראשונה מאז שנות ה-2000.
מסקנה נוספת שניתן להסיק מכך שאנו צריכים להמתין ליום סגירת הרשימות, היא אמינות הסקרים. כל תוספת או פירוק לאחת ממפלגות הימין, יוצרת תזוזה בכמות המצביעים בגוש, שיכול להשאיר את הליכוד חזקה או שההפך. הנהירה אל סער בסוף תעמיד גם אותו במשימה קשה, מרוב ג'וקרים במפלגה הוא יצטרך למצוא דרך לרצות את כולם, הרי בדיוק בגלל זה אלקין פרש מהליכוד. במציאות שאולי איזנקוט מצטרף לסער, מה זה אומר על מעמדה של שאשא ביטון שהוכרזה כמספר 2, בקיצור החגיגה של סער עלולה לגבות ממנו מחיר, אם לא בטווח הקצר אז בארוך. בנט גם נמצא בבעיה, עכשיו כשהימין החילוני נטש אל סער האם הוא יחזור מפלגה דתית בלבד, כמו לקבל בחזרה את הבית היהודי וחצי מהרשימה לסמוטריץ', או שיעשה מאמץ נוסף להחזיר את הימין החילוני אליו, כמו חבירה לסער.
מסקנה אחרונה, ככל שעדיין לא ידוע כיצד יראו הרשימות קשה לדעת איך יחולקו הגושים. בזמן שסער ובנט נכנסים בנתניהו, והאחד בשני, קשה לדעת האם נכון להרכיב אותם כגוש ימין אחיד. אותו דבר לגבי השמאל, אם ירוץ במפלגה אחת מאוחדת וגדולה, אז החבירה לסער עלולה לרדת מהפרק, אם יישאר מפורק אז ודאי שחלק כן יצטרפו וחלק לא. האם החרדים יישארו נאמנים לנתניהו או יגלו כי ניתן למצוא ממשלה אלטרנטיבית עם חלק מהימין והמרכז. האם הרשימה המשותפת תישאר משותפת, או שרע"מ מתפצלת, ואם כן היא יכולה להיות פרטנרית בממשלה ימינית. אז לפני יום הבוחר במרץ, דווקא יום סגירת הרשימות הוא היום המעניין באמת.