דף מסרים זה דבר לגיטימי במחוזותינו. לא פעם יועצי תקשורת שחוששים מפליטות פה ומהתבטאויות לא שגרתיות של חברי הכנסת, מנסחים את התשובות הרלוונטיות, קובעים איזה שאלות לא יקבלו מענה ודוחפים את הנציגים הממושמעים יותר לעבר המיקרופונים שבחזית.
זה לגיטימי אבל לא אידיאלי, לא רק כי הציבור הישראלי שבע מלשמוע את אותו משפט חוזר, אלא כי בעיקר מגיע לנו התייחסות עניינית, שהגיע אחרי מחשבה אישית ותפיסת עולם של האדם שעומד מול המצלמה ולא של אותם יועצי תקשורת מחויטים שמתחבאים מאחור.
בגלל זה התאכזבתי לשמוע את הנהי של כל אנשי הימין מיד אחרי האירוע בו מחבל זרק בקבוק תבערה על לוחם גדס"ר גולני שכלל לא הגיב. התאכזבתי לראות את אלה שמיהרו לשלוף את דף המסרים שלהם, ולקבוע כי מדובר בעוד תסמין של המשפטיזציה, אשר מטילה את מוראה על חיילי צה"ל המסכנים.
הגדיל לומר חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שהאירוע התרחש בצומת מחוץ ליישוב מגוריו - קדומים: "הלוחם הזה לא אשם. מי שאשם זו מערכת המשפט במדינת ישראל שמתנהגת כמו בסדום. מי שמעמיד לדין את אריה שיף באשמת רצח שלא יתפלא כשלוחמים מפחדים לירות במחבלים".
וזה גבירותי ורבותי - קשקוש.
סמוטריץ' מייצג אנשי ימין רבים שטוענים כי המשפטיזציה שחדרה לשורות צה"ל היא זו שגרמה ללוחם הגדס"ר שלא להגיב. לטענתם, החיילים בשטח מפחדים להגיב ושאחר כך ייערך להם משפט שדה, ומיד מביאים את מקרה אלאור אזריה כדוגמה.
אז קודם כל נבהיר: אזריה כשל מקצועית וערכית, ויש תמימות דעים על כך בצה"ל. לגבי העונש והמשפט הציבורי שנעשה לו - זאת כבר בעיה של טוראי אזריה עצמו על שרתם למאבקו פוליטיקאים רבים, וכמעט הזמין את הצד השמאלי בפוליטיקה, להתייצב מולו.
שנית, כשגורמי הימין טוענים שהאויב המשמעותי של צה"ל, הוא נוכחותם של המשפטנים בחדרי הפיקוד, זה בעיקר מזלזל ולא נותן מספיק קרדיט לחיילים וללוחמים שב-99 אחוז מהמקרים, כן פועלים כמו שצריך ומקבלים גיבוי מהמפקדים שלהם. בניגוד למה שרבים חושבים, היחידות הקרביות לא מסתובבות עם יועץ משפטי בכוח, ואף מח"ט לא מתייעץ עם מנדלבליט לפני כל תקיפה ומעצר מבוקשים ביהודה ושומרון. המחשבות האלה קיימות בעיקר בראש של הימין.
כשבכירים בצה"ל טוענים כי בבסיס תחקור האירוע, ייבדק מדוע החייל לא חתר לניצחון על המחבל, הרי מדובר בערך ה"ראשון בין שווים" שברוח צה"ל. זה מראה שלא המשפטנים מדברים מגרונם, אלא אותו פנקס כחול שנמצא בחוגר וכולל את עשרת ערכי צה"ל. הקולות האלה משדרים לחיילים, שכל לוחם באשר הוא, שיפעל באופן המצופה ממנו, ובמקרה שלנו מאתמול - יחתור למגע ויחסל את המחבל, יקבל את מלוא הגיבוי ממפקדיו.
המחדל שקרה במוצאי שבת מחוץ לקדומים לא נבע מפחדו של החייל מיועץ משפטי כלשהו ולא מהחשש לגניזת החלום על טיול במזרח הרחוק. הוא פחד מהסיטואציה ומהמחבל עצמו, ולכן יש כאן כשל מקצועי וערכי. פחד זה דבר לגיטימי, אך לא ללוחם, בטח לא בגדוד הסיור של החטיבה החומה.
המטרה של הימין בנפנוף העקבי בדף המסרים, בלי קשר לאופי האירוע או לרקע שלו, היא להביא לתמיכה ציבורית רחבה במלחמתם נגד האקטיביזם המשפטי ותפיסת "הכל שפיט" הרווחת בעליון. לשיטתם, הציבור הישראלי ישתכנע שהמשפטנים הם אלה שמונעים מצה"ל לנצח, וכך אחרי כמה קרבות, וניצחון בדעת הקהל, גם המלחמה העיקרית על עולם המשפט בישראל - תוכרע. אז בדרך לשם כל האמצעים כשרים - גם השימוש בלוחמי צה"ל ככלי משחק.