מראדונה הוא לא הגיבור שלנו - אבל האם הוא היה יכול להיות?

"חברה נמדדת בגיבורי התרבות שלה. אם רצונך לבחון מה עומד ביסוד חברה - ראה מיהן דמויות החיקוי שלה" | על הכדורגלן דייגו מראדונה שהלך לעולמו

חדשות כיפה הרב ליאור לביא 26/11/20 09:40 י בכסלו התשפא

מראדונה הוא לא הגיבור שלנו - אבל האם הוא היה יכול להיות?
דייגו ארמנדו מראדונה, צילום: shutterstock

הציטוטים הבאים הופיעו בכלי התקשורת ביממה החולפת: שלושה ימי אבל הוכרזו בארגנטינה ; הוא נצחי" ; הוא לא מת, הוא בן אלמוות"; "ארגנטינה המומה וכואבת"; "הלך לעולמו בגיל 60 והותיר מדינה בוכיה"; "נשיא ארגנטינה הכריז על שלושה ימי אבל"; "אלוהים נתן לעולם את השחקן הכי מוכשר אי פעם. הוא יחיה לעד"; "האבל ממשיך לעטוף את ארגנטינה, לכל אורכה ולכל רוחבה"; "הוא יהיה בחברה טובה שם למעלה"; "גם ליד האצטדיון של בוקה ג'וניורס כבר החלו להתאגד אנשים ולבכות את מותו של הגיבור"; "קוסם שאין שני לו"; "היום אני נפרד מחבר והעולם כולו נפרד מגאון אינסופי".

אגדת הכדורגל דייגו מראדונה נפטר בגיל 60

למי שהיה ילד לפני כשלושים שנה השם מראדונה בוודאי מוכר מאוד. אבל הציטוטים לעיל מספרים סיפור אחר וכדאי לשים לכך לב: מראדונה לפי הציטוטים הוא לא רק שחקן כדורגל אלא "גיבור", "גאון אינסופי", "קוסם" וכו' וכו'.

מעבר לעובדה שמדובר באדם עם רקע מאוד בעייתי בלשון המעטה, הסתבכויות פליליות, סמים, חוסר נאמנות משפחתית ואפילו תמיכה במשטר באיראן, יש בציטוטים לעיל סיפור חשוב מאוד: חברה נמדדת בגיבורי התרבות שלה. אם רצונך לבחון מה עומד ביסוד חברה - ראה מיהן דמויות החיקוי שלה.

במובן הזה, נוסח סיום המסכת שרבבות יהודים בכל רחבי העולם אמרו לפני כשבוע, עם סיום מסכת עירובין, רלוונטי יותר מתמיד: "אנו רצים והם רצים". אנו רוצים ושואפים והם רוצים ושואפים. לנו גיבורים ולהם גיבורים. מה רוצים ולאן רצים - זה כל ההבדל.

אבל יש גם משהו חשוב שלקחתי משחקן הכדורגל הארגנטינאי הזה. בריאיון שנערך איתו לפני שנים אמר בערך במילים הללו: "אתם לא יודעים איזה שחקן הייתי יכול להיות לולא הסמים. הייתי יכול להיות גדול הרבה יותר". אכן, צדק דייגו: האויב הגדול ביותר שלנו הוא אנחנו בעצמנו.