המכה ממנה סובל מגזרינו האהוב היא הפיצול לתתי קבוצות ומחנות תוך פסילה הדדית. אלו לא ייסבו לשולחן עם אלו וכל שכן שלא ידברו עימם בדברי תורה. כפי ש'צריך שניים לטנגו' כך גם כאן: אין קבוצה אחת האחראית על הקרע המתואר.
חרדל"י יתקוף בכל הזדמנות ותחת כל עץ רענן את הקבוצה האחרת, המכונה לעיתים modern orthodox , ולהיפך. אלו גם אלו יצטערו על נוכחות הקבוצה האחרת בשיח הדתי- לאומי. אלו 'חשוכים וסגורים' ואלו 'פתוחים באופן מסוכן'. כל קבוצה וכל תת קבוצה שואפת להקים מסגרת חינוכית משלה, וככל שרב הדמיון בין תתי הקבוצות, כך גדלה גם אש המחלוקת. יש שפוסלים ספרים ומאמרים, ויש שפוסלים אנשים. בהזדמנויות שונות בהן הייתי שותפה לארגון ימי עיון תורניים נדרשתי לאתגר למצוא דוברים המקובלים על כולם ואף האחד על השני. ויוער: פעמים הרבה אין המדובר בשוני תהומי בין הקבוצות. יש להתפלל לרפואתה של המכה המתוארת ולהשבת השלום והאהבה גם לצד מחלוקות ענייניות לשם שמיים.
התבוננות נוספת מעלה גם נקודות של אור העולות מתוך עולם התורה הנשי. שיתופי פעולה נשיים מתקיימים במגוון הקשרים. נדמה שבמרחב הנשי הכל רגוע יותר. יש יותר מקום לשיח משתף ומכבד. אפשר שהדבר נובע מכך שאנחנו, הנשים, לא צמחנו בבית מדרש מסוים ומוגדר. אביא לכך שתי דוגמאות מהעת האחרונה: הראשונה, סיור רבניות בדרום תל אביב שיזמה חברת הכנסת שולי מועלם. מטרת הסיור הייתה הכרת המצב העגום של הנשים באזורים הללו והתגייסות לתיקונו. היו שם רבניות מכל מגוון הקשת הדתית. כולן חברו לעניין חברתי חשוב זה.
הדוגמא השניה היא יום הלימוד של פורום המדרשות שהתקיים לפני כשבוע. יום העיון המרשים איגד לתוכו , להתכנסות לימודית משותפת , מדרשות רבות, שונות ומגוונות מבלי שהדבר עורר סערה. אפשר שכאז כן עתה: כשם שבשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים כך בשכר נשים תבוא גאולה לעולם וגם מצב מכת המחלוקת ישתפר. חג שמח!