בדיקת אחוזי התלמידים מהשכבות החלשות בתוך בתי הספר הציונים דתיים לימדה כי אחוז התלמידים האלו בבתי הספר הנפרדים בחמ"ד ובתלמודי התורה הציוניים שאינם בפיקוח החמ"ד נמוך מאד יחסית לשאר בתי הספר.
בנייר עמדה של תנועת 'נאמני תורה ועבודה' נטען כי אחוז התלמידים מהשכבות החלשות בכלל בתי הספר בחמ"ד עומד על 20%. האחוז הגבוה ביותר נמצא בבתי הספר המעורבים בחמ"ד 27% ואילו בבתי הספר הנפרדים בחמ"ד אחוז התלמידים מהשכבות החלשות עומד על 14%.
האחוז הנמוך ביותר כאמור, נמצא בתלמודי תורה הציוניים שאינם בפיקוח החמ"ד 6% בלבד מהתלמידים משתייך לשכבות החלשות באוכלוסייה.
בתנועה טוענים כי מרבית תלמודי התורה, המוכרים שאינם רשמיים (אלו שאינם בחמ"ד), פועלים כבתי ספר פרטיים המסננים מעליהם כל אחריות חברתית. "מעבר למחלוקת החינוכית שלנו עם דרכם של תלמודי התורה ועם העובדה שהם משקיעים הרבה פחות בשירותים ייעוציים ופסיכולוגיים, אנו קוראים לרשויות לדאוג לכך שכל המוסדות הללו יקחו חלק שווה באחריות הציבורית הנדרשת. תקציבם צריך להיות מושפע ישירות מהעובדה שהם מתנהגים כאליטיסטים", טוענים בתנועה ומוסיפים כי "המדינה על שלל שלוחותיה, אינה צריכה לממן מוסדות שמתנערים מאחריות וכל שכן כאלה אשר בוגריהם יצאו עם חסכים משמעותיים בתחומי ההשכלה והפיתוח אישי".
יש להדגיש ולציין, כי לנתונים אלו שמוצגים בדו"ח יש הסבר טבעי ופשוט מלבד הצורך של תנועת נאמני תורה ועבודה לתקוף את בתי הספר הנפרדים של החמ"ד ואלו שאינם תחת החמ"ד. רוב בתי הספר שאינם תחת החמ"ד פועלים כבתי ספר פרטיים, כלומר, כאלו שאמנם מקבלים תקציבים מהמדינה, אך מופחתים באופן משמעותי מה שמפיל את העלויות בדרך כלל על ההורים שנדרשים לשלם שכר לימוד חודשי גבוה שמבריח באופן אוטומטי משפחות ממעמד סוציו-אקנומי נמוך.
לפי אמות מידה בעייתיות אלו אין לאפשר פתיחת בית ספר פרטי, שכן הוא ימנע מהתלמידים חשיפה לילדים אחרים משכבות חלשות וזהו טיעון שלא כולם יסכימו עמו.