שפל מוסרי

בשבועות האחרונים אנו עדים לדיווחים תקשורתיים מרובים משני אירועים - האולימפיאדה בבייגין והמלחמה בגיאורגיה. שני אירועים המסמנים בצורה הטובה ביותר בעיני את מה שכולנו ידענו כבר קודם -צביעות העולם.

סין היא מעצמה טוטליטארית שכל קשר בינה לבין הומאניות ודמוקרטיה מקרי בהחלט, ובכל זאת העולם כולו מתעלם וחוגג עמה את קרנבל האולימפיאדה. למעט מחאות מצומצמות שהבליחו מעת לעת, העולם משתף עמה פעולה ללא מילת הסתייגות כנגד פשעיה, וכנגד המדיניות בה היא נוקטת אפילו בימי האולימפיאדה. פינוי כפרים וערים שלמות מתושביהם על מנת לבנות את מתקני הספורט הם רק דוגמה קטנה לכך.

שיאים חדשים (צילום: @rcopako-cc-by-sa)

רוסיה אף היא מעצמה שקשה לקרוא לה דמוקרטית, ואשר כל קשר בין מלחמתה בגיאורגיה ולאומיותה לבין צדק - רחוק כרחוק מזרח ממערב. גם כאן, חוץ מציקצוקי לשון של המעצמות, לא נשמע קולו של העולם בקריאה להפסקת פשעי המלחמה להם היא אחראית.

לאור זאת, נראה לי שאנו כמדינת ישראל, יכולים להוריד מעל שכמנו את המשא הכבד של המחשבות על מה יאמרו אומות העולם בנוגע לדרכי מלחמתנו ועל התנהלותנו אל מול האויב - להם אין זכות דיבור! המציאות בה אירועים אלו הן בסין והן בגיאורגיה מתנהלים ללא הסתייגות ופעולה נחרצת של האומות לעצירתם, מוכיחה לדעתי שאין באמת מוסריות בהתנהגותם, ושהם מונעים בעיקר מאינטרסים כלכליים. אינני רואה כיום שום זכות מוסרית מצד אירופה וארה"ב לנזוף בישראל על פגיעה באזרחים תוך כדי מלחמה בחמאס או בחיזבאללה-מה שלרוסים מותר לאור התנהלות ארה"ב ואירופה מותר גם לישראל.

כל זה אינו סותר את חובתנו לקיים דיון פנימי בתוכנו על מה מותר ומה אסור, מה מוסרי ומה לא. שאלת המוסריות אינה מורכבת אך ורק מהשאלה מה מוסרי אצל אומות העולם. אם כך היה, הרי שניתן לומר בפה מלא "הכל מוסרי!". שאלת המוסריות היא בראש ובראשונה שאלה יהודית, והיא אמורה להבחן בכלים הלכתיים.

הפגנה נגד האוליפיאדה בסין (צילום: Scott_Eaton-cc-by)

במובן הזה, ייטיב עמנו אם הצורך בבחינת תגובת האומות ירד מעל הפרק. בכך תתפנה הבמה לעיסוק פנימי נוקב בשאלה מה מוסרי לאור ההלכה היהודית-האם טרנספר הוא מוסרי? האם אי העסקה של עובדים ערביי ישראל (בהנחה שאינם מסוכנים ביטחונית) היא עמדה הלכתית נכונה? על המערכת ההלכתית היהודית להכריע.

מאוד קל להתחבא מאחורי גישת האומות ולומר-אם הם מתנהגים כך מדוע שננקוט במוסריות גבוהה יותר, אך נראה שלא זו הדרך היהודית. דווקא בשעה שבה אומות העולם מציגים שפל מוסרי, זה הזמן שבו עם ישראל יכול להציג (לפחות חלקית) את המוסר הנכון, את הדרך הנכונה בה יש להתייחס לאויב בשעת מלחמה.

ייעודו של עם ישראל הוא להיות אור לגויים ,והדרך לממש אותו טמונה בניסוח העקרונות היהודיים בכל תחום הנוגע להתנהלות העולם. בימים אלו, עומדת בפנינו ההזדמנות לבנות תחום נוסף, להתבלט בו בדרכנו ולהאיר אחרים- תחום המוסריות כלפי אויב ודרכי המלחמה בו.