"הרב עמיטל לא היה רק איש הארץ, אלא גם איש השמים, והשילוב בין השמים לארץ היה פן מרכזי באישיותו", כך אמר אמש (ה') ראש ישיבת הר עציון, הרב אהרן ליכטנשטיין, בעצרת הזיכרון לרב יהודה עמיטל. "רבים אוהבים לדבר על הרב עמיטל כאדם ארצי, בעל שתי רגליים על הקרקע, אך הארץ לא ניתנת חינם. הוא היה איש של אש ומים: לעתים היה כולו נתון באש, בנשמה יוקדת אהבה ויצירה, ולעתים היה כולו נתון במים שקטים ושלווים, שאפשרו לו קיום סדיר, תורני ומוסרי. את האש ואת המים שילב הרב עמיטל בנפש גדולה, של מי שיכול היה לשחק עם ילד קטן עם אותה תנופה ושמחה שיכול היה להרגיש כשהשתעשע בתורה עם גדולי ישראל", אמר הרב ליכטנשטיין.
מאות בני אדם התכנסו אמש בישיבת הר עציון לציון שנה לפטירתו של הרב עמיטל, שייסד את הישיבה ועמד בראשה למעלה מארבעים שנה. רבנים, חברי כנסת, אישי ציבור, בוגרים ותלמידים נטלו חלק בעצרת, שבה גם נחשף שלט זיכרון חדש שהוצב במקום מושבו של הרב עמיטל בבית המדרש. "הרב עמיטל שמר על זיקתו לתורה גם כשהיה בין יושבי חושך וצלמוות, ומשם יצא לבנות את התורה שעל הגחלת שלה הוא שמר", אמר הרב ליכטנשטיין. "הרב עמיטל התהלך לפני הקב"ה כאברהם אבינו, וקיפל את האש והמים בקיומו הפורה, האנושי, היצירתי כל כך. הוויכוח האם השמים חשובים מן הארץ היה עבורו ויכוח עקר: לנו, אלו שיושבים לצד הרב עמיטל ושומעים את ניגוניו ותחנוניו, זה עולם של שמים".
 |
|
(צילום: גרשון אלינסון)
|
בהמשך סיפר הרב ליכטנשטיין סיפור שהתרחש בשלהי חודש אדר, לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשתלמידי הישיבה, שאיבדו את חבריהם במלחמה, שבו לישיבה. "התכנסנו מסביב לרב עמיטל, שהיה גם הוא מדוכא ורצוץ. ואנחנו יושבים, והמתח גובר ועולה, ופתאום שומעים זמזום קל, ולאחר כמה דקות הרב עמיטל מתחיל לשיר 'כל נדרי'. הדקות הללו היו מחשמלות, מהממות. שאלתי את עצמי: מה יש כאן? והתשובה ברורה: באותן דקות ספורות, הרב עמיטל הרים את המורל שלנו, הוציא אותנו מהדכדוך, מן ההרס והאובדן והכיליון, אל עולם של מלכות שמים. שתי מילים בלבד, ואנחנו מטולטלים לעולם אחר", אמר בדמעות.
"ייחודו של הרב עמיטל שמגרונו בקע זמזום, ניגון, שאנחנו מתקשים לשמוע. הוא חי תחת עינו הפקוחה של הקב"ה בכל אבריו וגידיו, תחת עינם הפקוחה של בני העם הזה, אותו ראה נקרע ושסוע וכאב את כאבו, ולא כדי לשאת חן. חוט של חסד משוך עליו בעולם הבא על כל מה שעשה בעולם הזה", אמר הרב ליכטנשטיין. "אנחנו כבר לא נשמע את הענווה ואת התעוזה, את החזון ואת ההגשמה, את הניגון. תורתו כתובה על לוח לבנו, אך לא פחות חשוב ממנה - האישיות, הענווה, האכפתיות, הרגישות, לצד חזון חובק זרועות עולם. כל זה חלק ממורשתו. אנחנו חייבים לרב עמיטל הרבה: המשך דרכו ובניית עולמו, אבל את זה אנו חייבים לא רק לרב עמיטל, אלא גם למי שהרב עמיטל היה חייב כלפיו - מלכות שמים", סיכם.