יש בעתניאל שני ראשי ישיבה: הרב בני קלמנזון, הרב ראם הכהן וחדריהם מונחים משני צידי ארון הקודש הרב ראם מצד ימין, והרב בני מצד שמאל.
אבל בשבילי היה תמיד עוד ראש ישיבה אחד והחדר שלו היה הרבה מאחור. בצד העם, בגובה העזרת נשים. בשבילי מיכי היה ראש הישיבה השלישי. אדם שהוא כולו תורה שבחר מסלול של מעשה ותכל'ס.
הוא לא העביר שיעורים ( חוץ מ בטאי צ'י ) וכדי ללמוד ממנו היתה צריך לזכות בהצצה בו בדרך לפה או בדרך משם. מיכי היה האדם ללמוד ממנו איך ניראת תורה כשאתה לא ראש ישיבה, ולא עסוק בלימוד אלא עסוק בלסדר פרנסה ל-300 בחורים ובערך 50 אנשי צוות.
בשנתי השניה בישיבה, נכנסתי אליו כדי להסביר שיש לי בעיה עם התשלומים של הישיבה, ואני מציע לעבוד במיטבח כדי לשלם את שכר הלימוד. למיכי היה רעיון אחר:"תעבוד במיטבח, ונשלם לך על זה".
ומה עם התשלום לישיבה? שאלתי. "אל תדאג", הוא אמר, ובאמת לא דאגתי.
זיכרון אחר קרה כשישבתי במיטבח לצלות כמה וכמה קילו כבד עוף. וגם אני וגם הטבחיות התלבטנו ושאלנו, מתי הכבד כבר מספיק צלוי כדי להיות כשר. מיכי בדיוק עבר ואני שואל אותו אם יש בעיה עם הכבד הזה .. או הזה. אז מיכי התיר את הספק בכך שפשוט אכל כבד או שניים. תורה, מעשית, ברורה ופשוטה.
את החתונה שלי עשיתי בישיבה, ישבנו עם מיקי. התאריך שהיסתדר היה א' אלול. היום שבו כל התלמידים נוחתים בישיבה ... בפרספקטיבה של היום אני קולט כמה גדלות היתה באדם הזה, שקיבל ותמך ועזר להוציא לפועל את הרעיון המטורף הזה, ועזר ותמך וסייע עד לפרטים הקטנים.
איש שאני חייב לו הרבה. ומצטער מאוד שלא זכיתי להכיר יותר.
מיכי מארק, ראש הישיבה השלישי שלי.