פרשיות השבוע

קודם כל, התנצלות: המדור הגדיר לא מזמן את ליאת רוטנר כסופרת טרייה יחסית. במוסף התרבות של "מעריב" לעומת זאת, היא הוגדרה כלא פחות מ"גיי-קיי רולינג הישראלית". אז מסתבר שהמדור לא לגמרי בעניינים, והוא מביע את התנצלותו. מה לעשות, סופרים בני 22 הם בדרך כלל סופרים מתחילים. ובכלל, המדור התרגל לתקופה שבה כולם קראו ספרים, וסופרים שהוציאו רבי-מכר היו מפורסמים. אבל כנראה שהזמנים השתנו.

העיקר הכוונה

בטקס רב רושם נערכה בבית הכנסת הקונסרבטיבי בכפר-סבא עלייה לתורה של בני מצווה אוטיסטים. למה רושם? כי ילדים אוטיסטים הצליחו לקרוא בתורה. למה רב רושם? כי היה כאן איזשהו ניצחון של התנועה הקונסרבטיבית המתקדמת על האורתודוקסים החשוכים. מדובר בפרוייקט שקיים כבר כמה שנים, אבל הפעם דאגו כנראה לפרסם ולתקשר אותו קצת יותר.

כיוון שמדובר באירוע משמח במיוחד - לא כל ילד עם קשיי תקשורת מצליח ללמוד לקרוא פרשה - לא נפריע לבני המשפחות בחגיגה, לא נפתח דיון על מעמדם ההלכתי של האוטיסטים על דרגותיהם השונות, גם לא נתחיל להסביר להם שאי-יכולת להוציא ידי חובה איננה נובעת מזלזול (עובדה, גם נשים אינן עולות לתורה) (אופס, גם עם זה הם לא מסכימים). רק נקווה שהאירוע עבר בשלום, וחתני בר המצווה קראו רק את "ראשון" של פרשת בלק (כי זה היה באמצע השבוע. אם כי אצל קונסרבטיבים אי אפשר לדעת), כי אילו הם היו קוראים גם את ההמשך, ההורים שלהם היו שמים לב שלדקלם את מה ששמים לך בפה (רגע לפני, או בתום אימון של חודשים) יכול גם בלעם הרשע, ואפילו אתון. קריאה בתורה בציבור היא דבר שדורש הבנה, כוונה, רצון, יכולת להבין ולהזדהות עם מה שאומרים, דברים שאינם קיימים בסוגים מסויימים של אוטיזם. זה לא זלזול באותם ילדים, ח"ו. זו מניעת זלזול במימד הכוונה שמאחורי המצוות.

דרוש מנהיג

כשקוראים בעלוני השבת על העדר אחדות בציבור הדתי-לאומי, על אי ציות של הציבור למוריו ורבותיו, על ריבוי מחלוקות או על חוסר שקידה בתורה ואי-הצמחת תלמידי חכמים, זה מעורר לפעמים תגובות בסגנון "וואלה, נכון". אבל כשבעיות כאלה מופיעות בכתבה מושקעת ויסודית ב"7 ימים" של "ידיעות" של חנוך דאום (סטייל אבישי בן-חיים בעיתון המתחרה) שדנה לעומק בשאלה מי יירש את ר אברום זצ"ל והרב אליהו יבדל"א (לא להיבהל, נהוג לסמן יורשים עוד בחייו של מנהיג) ומגיעה פחות-או-יותר למסקנה שאין מועמד טבעי מהסיבות הנ"ל, זה כבר לא נעים.

לטיפולנו המיידי.

כנס מומלץ בחום. הרב דב זינגר (צילום: אתר הישיבה)

הארה חשובה

עוד נגע מגזרי הוא בעיית ההתכנסות שלנו. לאו דווקא "התכנסות בתוך עצמנו", אלא עודף כנסים. דמוקרטיה בראי היהדות, יהדות בראי הדמוקרטיה, רפואה והלכה, גיור בשמיטה ועוד ועוד. בין כל הכנסים החשובים, שמכנסים את טובי המוחות הציוניים-דתיים מאוד רציניים, מפתיע למצוא כנס בנושא הארת פנים. פשוט ככה. ביום רביעי הקרוב יקיימו מוסדות "מקור חיים" ו"בית המדרש להתחדשות" את הכנס השנתי השלישי להתחדשות, שיעסוק במפגש, קירבה, חיוך, ועוד. אפילו בלי לדעת מה יהיה, מי יהיה ואיך יהיה שם - עצם העיסוק בנושא כזה עושה שמח בלב, ומאיר פנים.

(פניו של המדור אורו במיוחד למראה החלק בתוכנייה שבו מתפללים מנחה: 45 דקות הוקצו לתפילה; כולל שהייה לפני)

ה"גדולים" קטנים עליהם

עולם המוזיקה הישראלית כמרקחה לרגל צאת אלבומו הראשון של יונתן ("גוני הקטן") גולדשטיין. איך אפשר להיות כמרקחה בגלל אלבום של זמר לא-מוכר (טוב, אולי אחרי המקרה של ליאת רוטנר כדאי להיות יותר זהירים. אבל הפעם זה באמת אלבום בכורה)? היא הנותנת: הבחור הוציא דיסק יחד עם שלומי שבן, מוקי, רמי פורטיס, דן תורן ועוד רבים וסלבריטאים, ואפילו הצליח ללמוד תוך כדי זה לבגרויות (הוא בסך הכל בן 17). מצד אחד, זו הוכחה לכך שצעירים עם כוח רצון חזק, וראש יצירתי ופרוע, יכולים להגיע רחוק עם החלומות שלהם, ואפילו די מהר. מאידך, בימים אלה, כשנערים דתיים בגילו של גוני מזמינים בקלות את ה"סלבריטיז" שלהם - גדולי ראשי הישיבות ורבני הערים - להעביר ברחבי הארץ שיעורים לנוער בחופשה, אז מה זה כבר להקליט עם הדג נחש.

מי הבא בתור?

ורב שלום בנייך

אל תקרי בנייך אלא בנאייך. לא שהסינגל החדש של אהוד בנאי, סנונית ראשונה מתוך אלבום שלם של זמירות, מפתיע מישהו - אבל ביחד עם אביתר ומאיר (ולמפרע גם הדיסק שבו יוסי בנאי קרא תהילים), לא נותר אלא לשאול מי הבא בתור - גברי או יובל? או שמא אורנה?

בברכת קשה לכתוב על אקטואליה כשבלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה.