בימים אלה ימלאו עשור שנים לביצוע תכנית התנתקות ובהתאמה מסתיימת שנת העשור להקמת הגרעין הקהילתי וישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין. בימים הקשים ההם חילקנו את זמננו בין הגוש לשם ירדנו לחזק את רוח המתיישבים לרמת הגולן בו גרנו - כדי לארוז לפני המעבר לעיר מודיעין.
עבור משפחתנו הייתה זו תקופה קשה וטראומטית באופן מיוחד. אחינו סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד נפל בכניסה לכפר דרום, עשר שנים לפני כן, כאשר פלוגתו מחטיבת "גבעתי" הייתה בתעסוקה מבצעית בהגנה על הישוב. בכניסה לכפר נטעו המתיישבים, היחידה והמשפחות חורשה לזכר הנופלים, והציבו שלט מכובד לזכרם. השתדלנו לפקוד את המקום בכל הזדמנות שיכולנו. המחשבה שהולכים לפנות את המקום, לגרש את תושביו הגיבורים, ולמסור אותו לאוייבים שפגעו במאיר הי"ד ובחבריו, שהגנו על המקום בגבורה, הייתה קשה מנשוא.
קושי זה הצטרף לתחושת התסכול הגדולה. הדעת התקשתה לקבל כיצד יונף הכורת על חבל פורח שיצר זהב, חי וצומח, מדיונות שוממות. כיצד זה יתכן שבשר מבשרה של הארץ הזאת יינתן במתנה לאויבים, על לא דבר.
היה קשה מאד להאזין לרדיו. למרבית אנשי הביטחון היה ברור שההתנתקות הזו חסרת תוחלת מבחינה ביטחונית. אין לה כל סיכוי לשפר את המצב הביטחוני בדרום. כל מי שהבין את המנטליות של אויבנו הבין שנסיגה חד צדדית היא מכבסת מילים שעבור אויבנו משמעה תבוסה. הרמטכ"ל אמר שהיא תיתן רוח גבית לטרור. כל מי שהיה שותף אז להתכוננות מול החיזבאללה בצפון ידע שהלקח מהתנתקות החד צדדית, רע. הנסיגה החד צדדית בלבנון נתפסה כניצחון חסר תקדים של החיזבאללה וכתוצאה מכך איראן ציידה אותו והכפילה את כוחו פי עשר. למרות התפוסה המלאה של הצימרים בצפון - החזית יושבת על חבית של חומר נפץ כך שכל ניצוץ עלול להצית אותו. כפי שאכן קרה רק שנה אח"כ.
על כן היה קשה לשמוע את קולם של אנשי ביטחון ששיבחו את המהלך והבטיחו שיפור בטחוני, בהסתמך על הלקח הלבנוני. שכן אלו היו אמירות של ישור קו עם החלטת הדרג המדיני ואולי משאלות לב נעדרי תשתית מקצועית רצינית.
גם הטענות שנימקו את המהלך בצורך ביטוחני לייצר קו רציף ולא מובלעות ברצועת עזה, היו נשמעות מגוייסות, ולא מקצועיות, שכן עד זמן קצר לפני כן הייתה שרירה וקיימת הקונספציה הביטחונית של "תכנית חמש האצבעות" שהגה יצחק רבין ז"ל לאחר מלחמת ששת הימים שמטרתה הייתה להקים ישובים יהודיים בין העיר עזה לעיר רפיח שימנעו רצף טריטוריאלי שיאפשר הקמת תשתית טרור רב עוצמה.
באחת הפעמים בנסיעה בין הגוש לרמת הגולן עשינו עצירת ביניים במודיעין כדי להסדיר כמה סידורים אחרונים לקראת הקמת הישיבה בעיר. ביקשנו לחצות את הרחוב המרכזי בעיר, ולהפתעתנו הרחוב היה חסום לרגל הפנינג המוני. על המדשאות נאספו מאות ילדים נערים והוריהם, ברקע מוזיקה קצבית מרעישה, ודוכנים למכירת ממתקים וארטיקים. זה היה 'הלם', 'שם' אנשים נאבקים על הבית, וכאן 'חוגגים'!?
לרגע עלתה מחשבה האם הבחירה להקים את הישיבה כאן הייתה נכונה?!
אולם במחשבה שנייה זה רק חיזק את התובנה שהביאה כשנה לפני כן, בהדרכת הרב שפירא זצ"ל, לבחור דווקא בעיר מודיעין להקים את הישיבה, למרות הקשיים שהערימו בעיר על הקמתה, ומיעוט של ציבור דתי בעיר. התחושה שיש נתק בין המגזרים בחברה הישראלית, וצריך להקים מוקדים משמעותיים של לימוד תורה עם הפנים לקהילה, ויצירת שיח מחבר דווקא בערי המרכז ובמרכזי הכובד של החברה הישראלית, ששם חיים רבים ממקבלי ההחלטות, שמשפיעים על סדר היום הלאומי של המדינה.
כיום לאחר עשור של פעילות בעיר, ב"ה חלה בה מהפיכה של ממש, בעיר כשלושים אחוז של ציבור דתי שחי בהרמוניה ובאחדות עם הציבור הכללי. אנו חשים שלמרות שאיש מאתנו לא תכנן את סמיכות הדברים, בעצם הקמת הגרעין והישיבה, היה משום תיקון למצב החברתי של ערב ההתנתקות ואולי ימנע אותו בעתיד.
הרב שנוולד משמש כראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין ושלוחות הישיבה באופקים ובקרית אונו