בין שאר הדברים המונחים על שולחנו של השר בנט בימים האחרונים נמצא גם עתידו של מפעל נגב טקסטיל בשדרות. חמישים עובדי המפעל ומשפחותיהם ממתינים בדריכות לפתרון שימנע את סגירתו של המפעל הוותיק. בנט, כשר הכלכלה, מנסה בימים האחרונים לגבש מתווה של הלוואות שיאפשר את המשך פעילותו של המפעל ואת פרנסת עובדיו.
אבל מי שקורא את העיתונות המגזרית של הציבור הדתי לאומי ועוקב אחר ההתבטאויות של רבים ממנהיגיו, עלול בטעות לחשוב שאת סדר יומו של השר בנט אמורים להרכיב רק שני תחומים: תקציב הישיבות ועתיד הישובים ביו"ש. ממנהלי הישיבות והרבנים אנחנו שומעים כל הזמן רק על האכזבה מהבית היהודי שלא סיפקה את הסחורה לעולם הישיבות הציוני. מאנשי ההתיישבות אנחנו שומעים רק על התסכול משחרור המחבלים, מהיקף הבנייה המצומצם ביו"ש ומקיומו של התהליך המדיני.
אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל למה בעצם שלא נשמע התבטאות של רב או של איש חינוך דתי לאומי על הציפייה מהשר בנט לפתור את בעיית עתידו של המפעל בשדרות. למה עוד לא פורסם שום מאמר שמשבח או מבקר את התנהלותו של בנט בסוגיה הזאת?.
ואם כבר שדרות, עשרות עובדים בעיריית שדרות, סובלים בשנה האחרונה מהלנת שכרם. משכורתם של כ-230 עובדי העירייה מופקדת מדי חודש באיחור של ימים עד שבועות, מה שמקשה על התנהלותם הכלכלית. לא משנה כרגע מי אשם במצב - ראש העיר שמתמודד על המשך כהונתו בעוד כחודש או הממשלה - קשה להשלים עם מציאות שבה מאות עובדים אינם מקבלים את שכרם בזמן.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל טרם פורסמה עצומת רבנים שקוראת לממשלה או לעיריית שדרות לשלם לעובדים את השכר המגיע להם. טרם שמעתי התבטאות של חברי הכנסת של 'הבית היהודי' בסוגיית שדרות וטרם מצאתי דיווח על ביקור של אחד מהם אצל עובדי המפעל שעומד להיסגר או אצל עובדי העירייה.
שישה עשר אחוזים מתושבי שדרות הצביעו ל'בית היהודי' בבחירות האחרונות לכנסת. אם נמיר את הנתון למנדטים, מפלגת 'הבית היהודי' קיבלה בשדרות לא פחות מתשעה עשר מנדטים. האם תושבי העיר הזאת אינם זכאים להתייחסות משמעותית מצד אנשי 'הבית היהודי'?.
בציבור הסרוג יש אקסיומה שבנט וחבריו צריכים לספק סחורה בסוגיית עתידן הכלכלי של הישיבות או בסוגיית עתידם של הישובים ביו"ש. משום מה, אין לציבור הזה ולמנהיגיו ציפייה לקבל מנבחריו דין וחשבון גם בסוגיית עובדי מפעל שעומד להיסגר או בסוגיית עובדי עירייה ששכרם מולן.
346 אלף הבוחרים שהצביעו ל'בית היהודי' בבחירות האחרונות רצו מפלגה עם סדר יום רחב שלא מסתכם בדו"חות חודשיים לאיגוד הישיבות ולמועצת יש"ע. סדר היום הזה מצא את ביטויו בתיקים החשובים שלקחו שרי 'הבית היהודי'. משהו חדש התחיל כשלמשרדי הכלכלה, הבינוי והגמלאים נכנסו שרים דתיים לאומיים אבל בשביל שזה יימשך, הציבור צריך לשדר שמה שנבחריו עושים שם, חשוב לו לא פחות משכר הלימוד בישיבות ומהבנייה בהתנחלויות.
המאמר יתפרסם בעיתון 'מצב הרוח' של השבת הקרובה