אחת הבעיות הקיומיות שניצבות לפני מדינת ישראל כמדינה יהודית היא סוגיית גיורם של מאות אלפי העולים החדשים שהגיעו לארצנו בעשורים האחרונים. שילוב מדהים של מדיניות הגירה מבית היוצר של מר"צ, בד בבד עם מדיניות גיור אנטי-הלכתית מבית היוצר של נטורי קרתא הוביל אותנו למצב האבסורדי שבו המדינה קולטת עוד ועוד נכרים כאזרחים שווי זכויות לחלוטין, אך מסרבת לאפשר להם להקלט בחיקו של העם היהודי, ובכך לגשר על בעיות משפחתיות ואזרחיות רבות מספור. זוהי מציאות בלתי קבילה לחלוטין.
עלינו להבין ששתי בעיות מהותיות נוצרות מתחת לאפינו, בעיות שאנו, שחרדים לזהותה היהודית של המדינה ולאופיה, וכן למורשת ההלכתית של עם ישראל, ניאלץ להתמודד עימן בקרוב. האחת היא העובדה שבתוכנו חיה אוכלוסיה ענקית שמתערה בכל תחומי העשייה בחברה הישראלית, בצבא, במקומות העבודה ובמערכת החינוך. ציבור עצום זה, שנראה ונשמע כיהודים לכל דבר ועניין, ייטמע בסופו של דבר בקרבנו. הרי תחילתו של התהליך ניכרת כבר היום בהיקפים גדלים והולכים. רק אוויל יכול להתעלם מעובדה מרה זו.
שנית, אותו ציבור, שעלה לארץ כחוק וקיבל מהמדינה את מלוא הזכויות האזרחיות בתמורה למלוא החובות האזרחיות (ובראשן תשלום מסים ושירות צבאי, חובות שכידוע, לא כל המגזרים של החברה היהודית ממלאים), מצפה מהמדינה להעניק לו סעד בכל שלב משלבי חייו. זו ציפייה מוצדקת לחלוטין מנקודת מבט מוסרית-אנושית. ומה נענה לאנשים אלה שמבקשים להינשא עם בחירי לבם כדת וכדין, ומבקשים להטמן בבתי עלמין עם קרוביהם?! האמנם אנו יכולים להמשיך לטמון את ראשינו בחול, ולסרב להתמודד עם המציאות הקשה הזו פנים אל פנים?
מנקודת מבט הלכתית קיימים פתרונות בשפע בכדי להקל (גם אם לא לפתור במלואן) את שתי הבעיות הללו, ולאפשר לחברה הישראלית להתפתח במסלול תקין, שלא יאיים על זהותה היהודית. היתממות הגובלת ברשעות היא לצדד בימים אלה במדיניות הלכתית-כביכול מבית המדרש של בית שמאי, ובכך לדכא את היוזמות החיוניות של הקמת מנגנוני גיור כשרים כהלכה - רחבי היקף. רק מי שאיננו מוצא במדינת ישראל חלק מתהליך א-להי של גאולת ישראל, רק מי שמבקש להחריב את המדינה היהודית שקמה בציון - יתמיד בסוגיה זו לדבוק בעמדות המחמירות שלא הונהגו מעולם במסורת ישראל כשיטה לאומית, ולא התקבלו כהנהגות הלכתיות מוסכמות.
כפוסק וכמנהיג ציבור אני מאמין שעלינו לפעול במהרה בכדי לאמץ בסוגיית הגיור את הסטנדרטים ההלכתיים הנחוצים להמשך קיומה של המדינה היהודית, ובכך ללכת בדרכם של הרמב"ם, השלחן ערוך ורמ"א, ובדורינו - הרב ישראלי, הרב עוזיאל והרב גורן זצ"ל. בעיה זו חשובה לא פחות מהיתרי עיסקא מפוקפקים ומחומרות כזב בשמיטה. הרי בדיני נפשות עסקינן, ו"אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש" (תוספתא שבת ט, כב). קל וחומר בן בנו של קל וחומר בדיני נפשות של כלל ישראל.