ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו השתתף היום (ה') בלווייתו של ראש לשכתו לשעבר, העיתונאי אורי אליצור ז"ל ביישוב עפרה והספיד את חברו. "אנחנו נפרדים היום מאדם יקר, אהוב ונערץ. הוא גילם בחייו את האידיאליזם הרצוף והמזוקק של הציונות הדתית. כאן בליבה של ארצנו ונופי אבותינו. הוא נטע כאן את גפנו ואת תאנתו. הוא נלחם באומץ לב, ביושר אינטלקטואלי בלתי רגיל, בכישרון שהעניק לו אלוהים - לכתוב כפי שמעטים כתבו - בבהירות, בשיקול דעת, באזמל חד של מנתחים. חדות של מחשבה, שבאה מעומק האמונה. הוא שילב יכולת ביטוי נדירה עם עומק, עם איכות".
"הייתה בו שמץ של מורשת הנביאים", אמר ראש הממשלה. "הוא כתב שמלאכת הפובליציסטיקה היא ירושת נביאי ישראל ולידו באמת הרגשתי שהוא שאב מהבארות העמוקים ביותר של עמנו".
"לאחר שהכרתי את כתיבתו, הכרתי אותו וביקשתי ממנו, בבקשה לא שגרתית, שישמש כראש לשכתי. רבים גילו בתפקידו אדם סבלני וסובלני, עם יכולת נדירה להקשיב לזולת, עם פתיחות יוצאת דופן. יכולתי להתייעץ איתו בכל דבר ועניין ושתמיד אקבל עצה אמיתית וכנה, לא נגועה. ידעתי שאוכל לשמוע דברים שאיני רוצה לשמוע ומעת לעת שמעתי ממנו דברים שלא היו שגורים או מקובלים עליכם, מפני שאורי היה איש אמת שלא התכופף כהוא זה לרוחות האופנה ורוחות הזמן. הוא תמיד אמר את אשר על לבו ובשכלו, עם עצמאות מחשבתית מוחלטת", הוסיף.
נתניהו סיפר כי הקשר בינו לבין אליצור נמשך לאורך כל השנים כולל בשנה האחרונה כשהתגלתה המחלה. "אני זוכר את הזעזוע שפקד אותי כששמעתי על כך. הצעתי לך כל עזרה אבל לצערי זה היה מאוחר מדי. באיזו גבורה מסרת את הידיעה שהסוף קרב. הספקתי לבקר אותך על ערש דווי. ראיתי אותך חיוור, שקט, מוקף באהבת משפחתך וחבריך. כשעזבתי אותך ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאראה אותך", אמר.
דברי נתניהו הובאו באתר NRG
גם שר הכלכלה ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט הספיד את אליצור שהיה חברו. "היית מפריח השממה של ישראל. הפרחת את השממה הפיזית של ארץ ישראל, והפרחת את השממה התרבותית של מדינת ישראל. מעולם לא הפרדת בין הדברים. כשהיית מזכ"ל אמנה, תחת תקופתך, בנית יישובים רבים ששינו את פני ארץ ישראל. הפרחת את הארץ, במלוא מובן המילה".
"בטקס הדלקת המשואות האחרון בעופרה, סיפרת ברגישות המקסימה שלך איך קמת יום אחד בבוקר ואמרת ליעל, אשתך: "אני שומע ציפורים". כמה התרגשת שבמקום הצחיח הזה שמעת ציוץ של ציפורים. אז ידעת שניצחת את השממה הפיזית של ארץ ישראל", סיפר בנט.
"אבל השממה התרבותית, הייתה מפעל חייך השני. אחד הסיפורים שעכשיו כבר אפשר לספר, נוגע לתפקידך כראש לשכת ראש הממשלה. נכנסת לתפקידך, תפקיד קשה ותובעני, אולי אחד הקשים במדינה. ובערבים, היית מסיים את היום ואומר שאתה צריך לנסוע הביתה. לקחת את האוטו ונסעת. אבל לא הביתה. נסעת למערכת עיתון נקודה ברחוב רמת הגולן. אף אחד לא ידע, אבל המשכת לערוך את העיתון הזה, חודשים על חודשים עד שמצאת מחליף", אמר.
"השממה פרחה, אורי. הפרחים שגידלת נמצאים היום פה, בעופרה, ונמצאים בכל מקום ומקום בכל רחבי ארץ ישראל. הפרחים שלך הם דור של כותבים, עיתונאים, ושדרים שלמדו לא לפחד לומר את האמת, כמוך. הפרחים שלך הם הקוראים ששתו כמו מים את דבריך הנוקבים מדי שבת ופרחו. כולנו פרחים שלך.
"והדברים שלך היו יוצאים מהלב ונכנסים אל השכל, יוצאים מן השכל ונכנסים אל הלב. תמיד ביחד. כמי שגדל עם אבא פרופסור לתנ"ך, אימא סופרת ילדים ואתה בעצמך מורה למתמטיקה - הבאת את הכל ביחד: את הראיה ההיסטורית, את הטיעון ההגיוני ובניית המשוואה עד להוכחת הטענה, והכל עטוף ברוך, ביצירתיות כאילו המילה הייתה חיה, מתוך הדפים עליהם כתבת", הוסיף בנט.
"אבל הרוך והעדינות לא באו על חשבון האמת. לעולם לא. כשזיהית שיח מתחסד ושקרי, לא היססת. כשכולם דיברו על החשיבות הגיאו-אסטרטגית של יהודה ושומרון, על חשיבותן הביטחונית, דווקא אתה, איש הטיעונים המורכבים, פשוט אמרת: זה שלנו. לימדת אותנו שיש רק מערכה אחת - המערכה על הצדק. ואתה, כשכולם דיברו על נרטיבים, אתה היית לוחם הצדק שלנו".
"לימדת את הפרחים שלך להיות לוחמי הצדק ומפריחי השממה בכל מקום. בדיון האינסופי בין האם להיות מגזריים או כלל ישראליים, אתה ענית בחייך: היית גם וגם. כתבת במקור ראשון ובידיעות אחרונות, כתבת בעיתון חדשות ובעיתון נקודה. היית מזכ"ל אמנה, וגם ראש לשכת ראש הממשלה. הדלקת משואה בעופרה, וקיבלת פרס סוקולוב לעיתונות בתל אביב. לעולם לא התביישת במי שאתה ובמה שאתה. בשקט שלך, בצניעות שלך, המשכת הלאה, נלחמת על הצדק והתעלמת מהרעשים מסביב. כמה צניעות לימדת את הפרחים שלך. בספר שופטים, אומר השופט גדעון בן יואש: "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי." גדעון בן יואש היה כמוך, איש עופרה. אותה הצניעות, אותו החיבור לקרקע, רק אלפי שנים הבדל, שמעולם לא חשת בהם".
"בהדלקת המשואות האחרונה דיברת לפני ההדלקה, באופטימיות, בהסתכלות ההיסטורית הרחבה שהיתה לך, בתודה להשם על שזכית. רק במקום אחד, דווקא במקום הפורמאלי שבו אמרת "אני מדליק משואה זו לכבוד מתיישבי ימית וגוש קטיף שחרבו בעוונותינו", לא עמדת בזה. בכית. אבל התעשתת ואמרת: "שייבנו מחדש במהרה בימינו אמן", והמשכת: "ולתפארת מדינת ישראל"".
"אורי, עבורי היית מצפן. בשנים האחרונות, אל מול אינספור התלבטויות ואירועים, כאשר באמת רציתי להתייעץ, ולדעת האם אנו בכיוון, תמיד הפתרון זה טלפון לאורי. הייתי מסביר לך את העניין, אתה היית מקשיב, שואל שאלה או שתיים, ואז לאחר כמה שניות - תשובה חדה, קולעת, ואמיצה. אמיצה מאוד.
"בפעם האחרונה, השבוע בבית החולים. אתה חלש, תשוש, בקושי מצליח ללחוש. נישקתי אותך במצח. ואז תפסת לי את היד בעוצמה בלתי מוסברת. הבנתי. אורי, אני הבנתי.
"הצוואה שלך היא הכי ברורה בעולם. אין חדה ממנה. דע שאנחנו, הפרחים שגידלת, נמשיך כולנו לשמור על ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל שכל כך אהבת. לא נתבייש, לא נתנצל, לא נתנחמד, נילחם על הצדק שלנו, נילחם על הפרחת השממה כאן בעופרה ובכל מקום בארץ שלנו", סיים בנט.