מיכליות מגיעות לפתחי היישובים ומחלקות מים במשורה לכל בית. לכל אדם מוקצבת קצבת מים מדודה לשתייה ולמקלחת, גם לפני השבת. במרכז היישוב תחנת חלוקה ומילוי לבקבוקי מים לשימוש. נשמע כמו תמונה שגרתית בימי הקמת המדינה ובימי מלחמה ומצור לפני עשורים? תחשבו שוב.
ביהודה ושומרון אין מים בחלק מהיישובים כבר ימים ארוכים, ימי חום ולחות קשים. אין דרך להתקלח, אין דרך לפתוח את הברז ולשטוף את הפנים, אין דרך ללגום מים זורמים. צעירים וקשישים, בריאים וחולים, נשים וטף, נזקקים לחסדי המדינה ולמיכלית שתגיע ותקצוב להם קצבת מים, והדעת אינה סובלת את הדבר.
במי האשמה תלויה, על מי מוטלת האחריות למצב ולפתרונו? כתמיד, השילוב הוא של גישת "יהיה בסדר" הישראלית, נפילה בין הכיסאות וחוסר תכנון מוקדם.
האחריות הישירה על משק המים בישראל מוטלת על "רשות המים". מזה מספר שנים מתריעה חברת מקורות בפני רשות המים על ירידה שיטתית ומדאיגה במפלסי במים בקידוחים באזור, ופנתה לרשות ולמנהליה בבקשה לחבר את האזור עם המוביל הארצי.
בשנים האחרונות קיימנו בפגישות רבות וסיורים בשטח עם כל מקבלי ההחלטות הרלוונטים, ביניהם מנכ"ל מקורות, יו"ר רשות המים, שר האנרגיה והתשתיות ואחרים, לחצנו, ודיברנו ושכנענו, אך דבר לא קרה. עשרות מכתבים נשלחו, והתגובות שקיבלנו שיתקיים בנושא דיון מסודר. היום, לצערנו, אשר יגורנו בא לנו ואנו מצויים במשבר מים חריף, שסופו ניתוק אכזרי ממקורות המים, של אלפים רבים של תושבים, יהודים וערבים. בישובים רבים ישנן הפסקות מים ארוכות מדי יום ולחקלאות נגרמו ונגרמים נזקים כבדים.
לצערנו, רשות המים, האחראית על התכנון מראש של מאגרי המים וזמינותם, בחרה באופן שיטתי בשנים האחרונות שלא להחליט, להתעלם מההתרעות שקיבלה מחברת מקורות ולא אישרה את התוכניות לחיבור למוביל הארצי ביהודה ושומרון.
חייבים להסביר. מאגר מים לא נגמר בבת אחת. ניתן לחזות זאת. אולם, ישנו מפלס מסויים בו עדיין יש מים, אך קצב יציאת המים מהקידוחים אינו כשהיה, וגם איכותם יורדת. מתי זה יקרה- קשה לחזות, הגישה הישראלית אומרת "לי זה לא יקרה" ולבסוף להפתעת כולם וזה אכן קרה.
התוכניות והחיבורים המעטים שכבר אושרו סבלו מהזנחה קשה ולא הביאו בחשבון את האוכלוסייה הערבית, הנזקקת גם היא למים באזור. גם החקלאות, היהודית והערבית, לא נלקחה בחשבון מכסות המים.
בנוסף, מספר פרויקטים להובלת מים מטוהרים לא אושרו גם הם בשל בעיות סטטוטוריות במנהל האזרחי, ומהצד השני, אלפי קובים של שפכים מטוהרים באופן חלקי בלבד אשר מזהמים את הסביבה, אינם מנוצלים כראוי לחקלאות ומבוזבזים בשטח.
האמת צריכה להיאמר, לא הכל תלוי ברשות המים. לאורך השנים קיימת פגיעה שיטתית של האוכלוסייה הערבית בקווי ההולכה לטובת השקיה של שדותיהם בכמויות לא סבירות.
בשנה האחרונה אירעו מספר שינויים אשר השפיעו גם הם על מצב ותכולת המים באזור, כולל באר מים שהזינה את כפר קאסם והתייבשה כליל, ותושבי הכפר חוברו לקו המים הקיים, צמיחה בהתיישבות באריאל, שומרון ובנימין וכן בכפרים הערביים וצמיחת החקלאות באזור.
אז מה ניתן לעשות עכשיו, כאשר הנזק כבר נעשה?
ראשית כל, באחריות רשות המים, דרך חברת מקורות, לבצע חיבור מיידי של המערכת למוביל הארצי, כאשר חובה לדאוג באופן דחוף לקיצור משך הביצוע של הקמת וביצוע קו חדש.
גם ביצוע קו בעבודה משותפת של המועצה האזורית שומרון ומקורות בצפון השומרון עשוי להביא להקלה חלקית והביצוע צפוי להמשך כשנה.
כמו כן, מקורות קדחה לפני מספר שנים באריאל קידוח אשר מוציא כיום מים ברמה שאינה מספקת לשתיה. מקורות פועלת להבאת מסנן ייחודי אשר ישפר את איכות המים וייתן הקלה חלקית על המערכת. על מקורות לזרז תהליך זה.
בנוסף, יש להקים מערך מאגרי חירום ביישובים לאגירת מים בשעות בהן אין צריכה, כך שיהיה ניתן לצרוך אותם בשעת מחסור.
עד שכל זה יקרה, יש לנהל את המשבר כמו כל משבר אחר. לתכנן מראש הפסקות מים יזומות בחלוקה מסודרת בין היישובים, תוך הודעה מראש לכלל התושבים להיערך להפסקה יזומה וקצובה. במקביל, יש להפעיל מערך מיכליות למילוי בריכות המים ביישובים בהם לא מספקים מים.
חשוב לציין, את מאמציהם של אנשי מקורות, וקמ"ט מים במנהא"ז הפועלים במצב מורכב זה למתן את הפגיעה בתושבים ככל שניתן.
בעיית המים ביהודה ושומרון מחזירה את התושבים עשרות שנים אחרונה וגורמת למצוקה קשה בימים לוהטים. בכוחות משותפים ובתכנון קדימה, מבלי להתחשב בשיקולים זרים ותוך כדי הבאה בחשבון של רווחת התושבים, נוכל להקל על המצב ולשפר אותו לשנים קדימה.
הכותב הוא סגן ראש המועצה המקומית מטה בנימין