מחקר חדש: אם אתה חייל דתי וגר במישור החוף -תחיה יותר

גבר ישראלי חי יותר. נכון לשנת 2013, תוחלת החיים של גברים בישראל עומדת על 81 שנים. לשם השוואה, במדינות ה-OECD הממוצע הוא 77.7 ובעולם כולו 68.8. מחקר חדש של מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ניסה לעקוב אחר הסיבות לכך שהגברים הישראלים חיים יותר וניצבים במקום השני במדד העולמי של תוחלת החיים.

נתון מעניין ראשון שמעלים במכון טאוב, מצביע על כך שבהתחשב במאפיינים המשפיעים על תוחלת החיים בכל מדינה - כולל רמות העושר וההשכלה, מאפייני מערכת הבריאות והפרופיל הדמוגרפי הכללי - היתרון הישראלי גדול יותר, ואף מתרחב עם הזמן. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי מ-2013, ישראל ניצבת במקום השני בעולם, במדד תוחלת החיים הגברית, מבין 170 מדינות. את המקום הזה היא חולקת עם איסלנד, סינגפור ושווייץ, כשרק סן מרינו מדורגת גבוה יותר.

מה הסיבה למיקומו הגבוה של הגבר הישראלי? על פי פרופ' אלכס וינרב, חוקר ראשי במרכז טאוב, הסיבות העיקריות הן מיקומה הגיאוגרפי של ישראל והקרבה שלה לים. מידת הזיקה של הפרט לדת ומסורת. ובעיקר- שירות החובה בצבא.

(צילום: מכון טאוב)

(צילום: shutterstock)

אישוש לתוצאות המחקר אפשר למצוא בפער בין אורך החיים הממוצע של גברים ונשים בישראל וב-OECD: ב-34 מדינות ה-OECD נשים חיות בממוצע 5.5 שנים יותר מגברים ואילו בישראל, שבה השירות הצבאי של הנשים קצר יותר ולרוב דורש מאמץ גופני פחוּת, הפער עומד על שלוש שנים בלבד. אחת ההנחות הייתה שחובת השירות מזמנת פעילות גופנית, והשלכותיו של אימון גופני על אורך החיים של גברים ניכרות רק בשנות הארבעים לחייהם.

מבין כלל המודלים שנבחנו, המודל החזק ביותר מבחינת המחקר, הוא היחס שבין ההוצאות הצבאיות כאחוז מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) ובין משך השירות הצבאי. על פי מרכז טאוב, מדד זה בוחן את השקעתה הכוללת של החברה בצבא מבחינת זמן והקצאת משאבים כספיים. "מדד זה הוא בעל ההשפעה החזקה ביותר על תוחלת החיים ומסביר את אורך החיים הגבוה מהממוצע של הגברים בישראל במידה רבה לאין שיעור מכל משתנה אחר שנבחן. במלים אחרות, אם בישראל לא היה מונהג גיוס חובה וההוצאות על הצבא היו שונות מגובהן הנוכחי, תוחלת החיים של הגברים בישראל הייתה כנראה נמוכה בהרבה".

עם זאת מציינים במכון שעל אף שהשירות הצבאי הוא מרכיב חשוב בבריאות הציבור, הוא טרם נדון בספרות האקדמית בנושאי גורמי בריאות בכלל, ובספרות על בריאות בישראל בפרט.

לדברי פרופ' וינרב ממרכז טאוב, "גם אם תרומתו של שירות החובה לבריאות הציבור היא אינה מטרת השירות הצבאי, חשוב שהיא תשפיע על החלטות מדיניות עתידיות. אפשר להשפיע על הבריאות גם באמצעות השקעה במוסדות שאין להם קשר גלוי לתחום, ובישראל הצבא הוא גוף שנמצא בעמדה ייחודית המאפשרת להשפיע על בריאות הציבור".