מחפשים אהבה בערוץ 2

לפני כשנתיים ישבתי לפגישה קצרה עם מנהיג ציוני נוסף "מה שמשגע אותי" הוא אמר "זה שהשמאל בישראל בטוח, שאם עם ישראל יישא חן בעיני הערבים, יבוא לקראתם וידאג להם, הם יהיו מוכנים לדבר, להתפשר וללכת לקראתו, הם לא מבינים שזה בדיוק הפוך?" הנהנתי בהסכמה, אבל בתוכי חשבתי שזאת בדיוק הבעיה שיש במחשבה של הציבור הדת"ל ושל הימין בנוגע לתקשורת בישראל.

למה אנחנו צריכים את האישור של כלי התקשורת הכלליים? למה אנחנו צמאים כל כך לאהבה שלהם? מה הייתה אומרת על זה 'סופר נני'? אין דבר כזה תקשורת מאוזנת! כל זב חוטם שקרא פעם עיתון, או האזין לרדיו יכול לאמת את המשפט הזה. בחירת הנושאים משקפת את דעתו הפוליטית של העורך, דרך שאילת השאלה משקפת את דעתו של המגיש ואפילו סדר הנושאים בתוך התוכנית משקף אג'נדה. אין דבר כזה תקשורת מאוזנת, אבל יש תקשורת הוגנת. כולנו מדברים על כך שהתקשורת הכללית אינה מאוזנת ולא פעם אנחנו מרגישים שהיא גם אינה הוגנת, אז מדוע אנחנו ממשיכים לצרוך בעיקר אותה? למה אנחנו מתרגשים כל כך כשמדברים על המגזר בידיעות אחרונות או בגל"צ, או מהעובדה שיש כתבים דתיים בתקשורת הכללית?

אז נכון שאני צד בעניין ויש לי אינטרס מובהק, נכון שזה הולך להישמע כמו פרסומת לאבקת כביסה ונכון שגם המאמר הזה אינו מאוזן ולא לגמרי הוגן, אבל תעשו לעצמכם טובה ותצרכו תקשורת מגזרית.

תצרכו תקשורת מגזרית כי היא הוגנת יותר מהתקשורת הכללית. תצרכו תקשורת מגזרית כי ב- י"ז בתמוז היא תדווח לכם על חורבן ירושלים ועל הצום, במקום לעסוק ביארצייט של מייקל ג'קסון. תצרכו תקשורת מגזרית כי היא השתפרה ללא היכר בשנים האחרונות והיא מקצועית יותר, חדה יותר ועוסקת בכל הנושאים הבוערים. תצרכו תקשורת מגזרית כי כלי תקשורת גדל והופך משמעותי יותר ככל שמספר הקוראים/מאזינים/צופים שלו גדול יותר תצרכו תקשורת מגזרית כי רק בכלי תקשורת שמדבר בשפה שלכם, ישאלו את המרואיינים את השאלות שעולות לכם בראש.

ודבר אחרון, אם אתם צורכים תקשורת מגזרית ומגיעה אליכם הביתה חוברת עם סקר צרכנות, שסוקר בין השאר את התקשורת בישראל, אל תתעלמו ממנה. תמלאו אותה! לתוצאות הסקר הזה יש משמעות רבה על איכות התקשורת שתקבלו מכלי התקשורת אותו אתם צורכים, להתפתחות שלו ולכוח שלו להשפיע על דעת הקהל והמנהיגים בישראל.